על הסברת עמדות וכפייתן
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 708
על הסברת עמדות וכפייתן
יש בורות גדולה בציבור לגבי משנתה של אין ראנד.
אנו מקווים לפתור ענין זה. הפתרון יתגלם בהסברת עמדות. הסברת עמדות, מטבעה, תהיה פתרון למי שרוצה פתרון ולא תירוץ להתחמק ממנו. לא ניתן להכריח שום אדם לסקור עמדות ולהחליט באיזו מהן להשתמש, אך אנשים טובים, כלומר אנשים ישרים ואמיצים, יעשו זאת.
לאחר מכן יעשה כל יחיד לעצמו חשבון-נפש ויחליט לעצמו על מה שנראה לו כצודק. מי יחליט? כל אחד לעצמו ולא לאף אחד אחר - לעצמו, ועל עצמו. זה איננו המצב היום, כאשר בני אדם מבצעים החלטות של נכון ולא נכון עבור אחרים.
מה הזכות שלך לקבוע את האמת בשבילי? זה בדיוק מה שאני שואל את אלה המנסים לכפות את עמדותיהם ולא להסבירם. בראש אלה עומד היום איש המדינה.
את איש המדינה יש לשאול: מה הזכות שלך לקבוע עבורי מה לעשות? היכן ומתי נדבק בך השגעון הזה שאתה יכול להבין את חיי יותר טוב ממני ולקבל עליהם החלטות?
זה נכון שרבים רבים הם האנשים המתכנים "אזרחים" אשר מחזיקים בהנחת יסוד שהמדינאי מייצג את האזרחים - אלא שהוא לא מייצג את האזרחים. השיטה הדמוקרטית טוענת לייצוג של כלל האזרחים (באמצעות "הרוב") אך היא אינה עושה זאת: למעשה, היא מייצגת רק את דעתם של המעטים ביחס העוסקים בפוליטיקה, בתקשורת או בכתיבה, שהם מיעוט יחסי לכל הדעות. קבוצת מיעוט זו מורכבת מאותם שנלחמים, רבים ודוחקים איש את רעהו, אותם אשר במקום לייצר מבזבזים את חייהם במאמץ לשכנע אחרים בצדקתם ואם אינם יכולים לעשות זאת, אז לכפות את עמיתיהם.
בפוליטיקה הישראלית יש אנשים רבים אשר נכפים ואינם תופשים שום עמדה. ההנחה הרווחת רואה אותם - אם היא בכלל מתבוננת בהם - ככאלה שיכולים להציג עמדה במשחק הפוליטי אך אינם מוכנים לכך, או לכאלה שאינם רוצים - ומתוך כך "מובן מאליו" שיש לאחרים זכות לכפות עליהם את דעתם הפרטית. אך הנחה זו רווחת רק אצל מי שלוקח לעצמו את זכות הכפייה. הנחה זו אינה נחלת הרוב הדומם ואנו יודעים זאת מעובדת דומייתו.
שתיקה היא מזכויותיו של אדם - ואין זה משנה אם הוא מיעוט או אם הוא רוב. מבחינה לוגית, אין שתיקה - אפילו אם היא שתיקת הרוב בדמוקרטיה - יכולה להיחשב כעמדה זו או אחרת. לכן, כל החלטה של אדם אחד - או רבים - על חייו של אדם אחר - או בני אדם רבים - היא פושעת. עמדה שמצהירה על כך שחלק מחייו של אדם אחר נתון למרותו של אדם אחר אינה שונה מעמדתו של כל גנב, הסובר שיש לו זכות על רכושו של אחר.