בין גדולה לקטנות

בין גדולה לקטנות

שאיפתו של אדם גדול היא להתקרב אדם גדול ממנו, למישהו שיוכל לקדם אותו על ידי כך שיצביע על ליקויים שהוא אינו יכול למצוא במערכת שלו בכדי לשפר אותה בהתמדה. הנחתו הנכונה של אדם נבון היא שמבט מבחוץ יכול לראות בו – ולהראות לו - דברים שהוא איננו יכול לראות בעצמו.

בזמן ששאיפתו של אדם קטן היא לפגוש אדם קטן ממנו שבו יוכל לשלוט, לרדות בו ובעיקר לשמור אותו מן האפשרות שיוכל זה לשלוט בו ולחסום בפניו אפשרות לגדול בעתיד, מעוניין האדם הגדול בכזה שגדול ממנו כי הוא רואה בו את האפשרות ההפוכה – את האפשרות ללמוד ממנו איך לגדול, להתקדם ולעשות הרבה יותר עם עצמו.

בעוד שהאדם הגדול מעוניין בחשיפת ליקוייו לצורך שיפור עצמי, והוא יודע כי חשיפת הליקוי פירושה חיסולו, האדם הקטן מונע ע"י הפחד מחשיפת מגרעותיו כלפי החברה, שהוא הנראה לו מפחיד יותר מבין האפשרויות שקיימות בהקשר זה. האומץ של האדם הגדול נובע קודם כל מכך שהוא מכיר ביכולת שיפורו העצמי  ומעוניין בה. הפחד של האדם הקטן נובע מכך שאין הוא מאמין שיכול אדם בכלל - והוא בפרט - להתגבר על מגרעותיו. תוצאת הנחות אלה היא שהאדם הגדול מתקדם ומתפתח בזמן שהקטן מזמין לעצמו שקיטה על השמרים וקבעון.

ממילא ברור מהנחות אלה שהאדם הגדול נע באופן מתמיד לקראת ביקורת והולך וגדל והאדם הקטן הולך וקטן בהתחמקותו ממנה. לפיכך מביאה הגדולה לידי שיתוף פעולה, ידידות ואהבה ואילו הקטנות לידי התחמקות, ניתוק, ריב ומדון.

נתונים נוספים