תוצאות הנזק האינטלקטואלי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 727
תוצאות הנזק האינטלקטואלי
על פרי הדוגמה שנותנים אלה המאיישים את מוסדות הרוח
בעולם בכלל ובישראל בפרט, אנשי אקדמיה בעלי תארים גבוהים, הזוכים להרבה כבוד ויקר, מבלי שיגיבו על אירועי השעה באופן ביקורתי, מבלי לקשור את המופשט למעשי, מבלי שניתן יהיה לקשר אותם למשהו שקורה במציאות, הם המוציאים שם רע לעיסוק במדעי הרוח בכלל ולעיסוק במקצוע הפילוסופיה בפרט; האקדמאי האוניברסיטאי אשר אינו תופש עמדה פוליטית, אשר איננו מאשר או מכחיש מוסרית את פעולות הממשל, מכניס את עצמו לחבורת חדלי האישים אשר חיים על חשבון משלם-המסים מבלי להציג הישגים שיצדיקו את תמיכתו.
ההתרחקות של הציבור מפעילות הגותית בכלל ומפילוסופיה בפרט היא צד אחד של המטבע שצידה השני התרחקות החברה מחופש; החופש מותנה בידע. החופש והידע אינם ניתנים להפרדה ומטבעם; הם משביחים אחד את משנהו או מדרדרים אחד את משנהו. התדרדרות הידיעה והחופש בישראל שניהם תוצאות מחדלי האינטלקטואליה הישראלית הממשיכה, מבורות או מפחד, לנקוט בתפישות אנטי רציונליות וקולקטיביסטיות שאף במזרח אירופה כבר לא ניתן לאחוז בהן מבלי להסתכן ב"אנכרוניזם".
החברה הישראלית של שנות התשעים מתדרדרת בשני הצירים שלעיל בצורה הבאה: בציר הידע ניתן לראות איך יכלתו הרוחנית של הציבור הולכת ומתמעטת ביחס ישר לירידת רמתם של חיי ההגות, התרבות, האמנות והמחקר, העומדים בסימן ניהיליזם ומחסור חמור בקריטריונים אובייקטיביים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בפעלי מערכת החינוך הישראלית. זו הצליחה להשחית כל חלקה טובה בהביאה את ילדי ישראל לאלימות וברבריות ואת הלומדים בלימודים הגבוהים לפרגמטיזם "יאפי" צר.
בציר החופש חלה, מאז קום המדינה, התדרדרות קבועה ומתמדת במעמדם של זכויות האזרח אם באמצעות מהלכים חוקיים הגורסים ומצמצמים את זכויותיו של היחיד - ואם בהכשרת הקרקע הפסיכולוגית של האזרחים במדינה לצרכי פגיעה כזו בעתיד; כך או כך, עובדה היא שהאזרח הישראלי של היום הוא פחות חפשי ותרבותי מזה שבעבר הלא- רחוק - והתהליך עדיין נמשך.
כמו בעל חיים מפלצתי, אשר ניזון מאכילת עצמו, אך הופך כל העת קטן יותר ויותר כי בשל מחדליו וטעויותיו יש לו פחות לאכול, החברה הישראלית הולכת ומתדלדלת מבחינה אינטלקטואלית, כאשר לבני העם היושב בישראל יש פחות ופחות משיכה לערכים נאצלים בתחום הרוח ויותר ויותר הערכה והערצה לערכי החומר. ברוח זו, אזרחי ישראל מבינים פחות את משמעותם וערכם של האמנויות הטובות ואיכות החיים של האדם הנאצל, והם תרים יותר אחר חיים עתירי תחכום טכנולוגי שישדרג את יכולותיהם בתחומי המגורים, המזון והלבוש.
וכל זה מסתכם בכך שכמו בציורו המפורסם של ברויגל, המתאר איך מדריך עיוור מנהיג לתוך בור גדול קבוצה של עוורים הצועדים בעקבותיו, הופכת החברה הישראלית, בעקבות הדוגמה של אנשי האקדמיה השטחיים שלה, לחברה של בני אדם שהצדק, החירות והטוב מעניינים אותם הרבה פחות ממהלך הקריירה הממלכתית שבה הם חושקים, וכך הם סוחפים את הכל לדרגת מוסר מינימלית של רצון בשרידות על חשבון הגינות, יושר וצדק.