ענק או גמד? טוב או רע?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 777
ענק או גמד? טוב או רע?
האדם מנקודת המבט של האקולוגיסטים(*)
התנועות הפוליטיות הדואגות לאיכות הסביבה על חשבון רווחת האדם, על יסוד הביטוי המטעה "איכות חיים", מפעילות תרגיל מלקחיים של אכילת העוגה ושמירתה מבחינה לוגית: מחד הן מציגות את האדם כגמד לא נחשב ביחס ליקום העצום – ומאידך, כשזה מתאים למגמה הפוליטית שלהן, הן מציגות את האדם כענק רב-כוח.
למשל: אם רוצים אנשי איכות הסביבה לדבר על פגיעה בטבע, הן מציגות את האדם כענק מרושע ורב כוח, המחזיק באמתחתו באפשרות לגרום נזק בלתי הפיך לטבע – ולכך אין דוגמה טובה יותר מהטענות המתמידות שלהם על הפרת האיזון האקולוגי המתבצעת על ידי בני אדם, אשר באה לידי ביטוי, בנושאים כמו האוזון. אם, לעומת זאת, מעלה מישהו על נס, כהתנגדות לדברים אלה, את התועלת הרבה שמפיק האדם מפעולותיו במציאות ואת העובדה שהתנגדות ליוזמה של האדם היא גם התנגדות לאפשרות שלו לממש את אושרו, ישיבו שונאי-אדם לא מודעים אלה כי האדם אינו אלא גרגר אבק לא נחשב ביקום וכי יש להקריבו כדי לשמר את המהות האצילית והנשגבה של הטבע. בעימות בין האדם והלויתן, למשל, אין שום חשיבות לצרכי האדם במה שאפשר להפיק מהלויתן ולעומתו הלויתן, זקוק לכל ההגנה האפשרית מ"תאוות הבצע" של האדם (שלעומת הלויתן אינו אלא גמד פיסי – מה שהופך אותו עפ"י האקולוגיסט, מבחינה לוגית, גם לגמד מבחינה ערכית...).
אך מה שאיש "שמירת הסביבה" אינו מעלה בדעתו הוא היפוך של הנוסחה: ראיית האדם כענק, על השלכתה הראשית, השייכת בדיוק לנושא החביב על האקולוגיזם: תפישת יכולתו של האדם כרב-גונית ומגוונת דיה כדי לפתור כל בעיה שנוצרת בעולמו, כולל בעיות אקולוגיות.
האקולוגיסט אינו תופש שהוא עצמו משתמש כל העת בהישגיו של האדם הענק כדי ליישם השפעה על היקום ועל הטבע; הרי אם האקולוגיסט מנסה לגרום לבני האדם להתנהג בצורה חיובית יותר עם הטבע, כדי להגיע לתוצאות טובות יותר מבחינת ההרמוניה בין האדם לטבע – והוא עושה זאת מתוך התבססות על הצלחותיו הטכנולוגיות של האדם, אשר אותן רותם האקולוגיסט לצרכיו שלו. למשל: האקולוגיסט יכול להביע מחאה כנגד השחתת היערות למטרות מסחריות, אך הוא עושה זאת תוך שימוש בכמויות נייר בלתי נדלות במסגרת הקמפיין שלו – ובכך הוא שותף גמור לאותה הכחדת יערות שנגדה הוא יוצא. האקולוגיסט יחשוב רק לעתים רחוקות על הימנעות משימוש בנייר או על חסכון בנייר במסגרת מאבקו נגד השימוש בעצים. עם זאת, דבר זה אפייני לתפיסתם של כל אלה המעורבים במאבקים על איכות הסביבה, כשהם חושבים על חסכון בשימוש בחמרים מסויימים שעליהם החליטו שהם מאיימים על מצבו האקולוגי של האדם; אם יוותרו על שימוש בחומר זה או אחר, בהתאם לתפישתם, הם יסתבכו בסתירה בנושא אחר.
הסתירה באה לידי ביטוי ברעיון שמחד האדם הוא קטן ולא נחשב אך מאידך הוא מטיל את צילו על העולם כולו
(*) אקולוגיסטים = אנשי איכות הסביבה
אנשי איכות הסביבה אינם יכולים לנתק עצמם מהמציאות ולהשמיע בה את קולם בו בזמן; כל השמעת קול נגד (או בעד) מהות עקרונית במציאות, גוררת את מעורבותה של אותה מהות ובהכרח עיסוק בה. אך לא מדובר רק במהות אחת אלא, בהכרח, במהויות רבות אחרות: בחברה תעשייתית מתקיים העקרון של כלים שלובים, שלפיו כל המעורב בפעילות כלכלית כלשהי נמצא תומך, במידה זו או אחרת, בשאר הפעילויות. כפי שאדם החבר בחברה מודרנית אינו יכול להחליט להימנע משיתוף פעולה עם הממשלה כי הוא מממן אותה ממסים בכל פעם שהוא עובד או רוכש משהו, אין איש הסביבה יכול להתחמק משימוש בתוצרים המנצלים את הסביבה כי אין תוצר שאיננו מבוסס, ביסודו של דבר, על משאבים טבעיים.
אתה פשוט אינך יכול להתקיים מחוץ לעולם הזה – הכולל את כלכלתו, לטוב ולרע – ואת האדם. זהו לב טעותו של ה"שוחר" את איכות הסביבה, המעוניין לנתק בין האדם לטבע מתוך המחשבה שהקשר ביניהם פועל לרעת הטבע. אם ננסח את הדברים בצורה שתבטא את הסתירה שבה מסתבכים שוחרי הסביבה ביציאתם נגד פעולת האדם במציאות, אז הם יתמצו באמירה שמחד האדם הוא גמד לא נחשב, אך מאידך הוא מטיל פחד על עולם שלם.
אם היה האדם גמד לא נחשב, לא היה מה להתחשב בו, כי הוא לא היה מהווה גורם שמאיים על הטבע. אם נסכים לכך שהאדם הוא ענק, אז א: צריך להתחשב בו ובצרכיו ולא ניתן לזרוק אותו "אל מחוץ לטבע" כמשהו זניח שאיננו שייך לו. ב: כוחו של ענק שיש בו – עפ"י תפישת האקולוגיסט - כדי להזיק לעולם, בודאי שיש בו כדי לייצר פתרונות ולשפר את העולם.
זה מעניין לשים לב לכך שבגישה זו חושף האקולוגיסט את הפילוסופיה שלו ואת הפסיכולוגיה שלו בו בזמן: את היות הרעיון שלו חלק מהגישה הנוצרית-מרכסיסטית השלטת בעולם, המתנגדת לבעלי ההון והרכוש הפועלים, עפ"י המיתוס הסוציאליסטי, למען "תאוות בצע". כשנתפשת פעולה כזו, שאינה אלא הפעולה הטבעית למען רווח, המשותפת לכל החי, בהקשר של תפישת עולם חמרנית של אינטרסים מנוגדים, משמעה, בעיני הסוציאליסט-אקולוגיסט, שרווחיותו של האחד פוגעת בחיי האחר ומתוך כך מופק ההיקש השגוי הגורס שהטבע והאנושות מפסידים מפעולותיהם הכלכליות של הקונצרנים הגדולים שעל הכוכב.
פסיכולוגית, נמצא בגישת האקולוגיסט גם וידוי וביטוי של תחושת אשמה כפולת פנים. הצד האחד גורס: אני קטן ולא נחשב (רגש נחיתות), השני: אני זה שגרמתי להרס ולנזק, אני זה שפשעתי והרסתי את העולם.
שילוב של שני אלה משמעו "הפוסל במומו פוסל": אנשי איכות הסביבה מאשימים, למעשה, את ה"קפיטליסטים" בגרימת נזקים לסביבה, מתוך הנחה מוטעית שיש משום רווח כלכלי בהשמדת מהויות טבעיות. זוהי, כמובן, גישתו של הילד הרעיוני אשר רואה בכלכלה רק את הצד הקצר והשטחי של האכילה ולא את הצד העמוק והארוך של הכנת המזון. לפי זה משוכנעים אנשי איכות הסביבה כי ענינם של הכוחות הכלכליים ה"קפיטליסטים" הוא השמדה של הטבע בנוסח המובע על ידי האמירה "אכול ושתה כי מחר נמות".
וכאן בא לידי ביטוי הקשר בין הפילוסופיה-פסיכולוגיה של האקולוגיסט לפוליטיקה שלו.
בהתאמה לגישתו זו מסתייע האקולוגיסט, דרך קבע, בכוחן של הממשלות, כוח הכפיה, כדי לצאת כנגד גורמים תעשייתיים שהוא רואה כמאיימים אל איכות חייו, מבלי לשים לב לכך שדוקא הממשלה "נטולת האינטרסים הכלכליים" היא הכוח המשמיד בעל העצמה הגדולה ביותר, אשר פוגע בכלכלות שלמות ומכלה משאבים עצומים, כפי שניתן לראות ממעלליהן של ממשלות באיזורים נחשלים, כמו היבשת האפריקאית, אשר מסוגלות לכלות בשנות דור עמל של מאות שנים ולהביא בכך להשמדת מיני חיים והרעבת מליוני בני אדם בדיוק בשל ההתאמה שיש בין עניני האדם והטבע.
כי, ביסודו של דבר – ובניגוד לגישת הענינים המנוגדים האפיינית, כאמור, לתפישת החומר המטריאליסטית - אין ניגוד ענינים בין האדם לטבע. עפ"י גישת ההרמוניה הזו המקום שבו עושה האדם רווחים לעצמו הוא גם המקום שבו לטבע יש את ההזדמנות הטובה ביותר להרוויח מכך. שאיפת הרווחים של מגדל הבקר או בעל היערות היא הערובה הטובה ביותר להשבחת איכותם של הבקר והיערות הללו. גם אם לאקולוגיסט יש ענין אמיתי ברווחת הטבע, עליו לראות את עצמו כאותם גורמים כלכליים בעלי ענין, כתעשיינים וכיצרנים האחרים אשר כולם, יחדיו, פועלים לרווחת האנושות.
כדי להביא את האקולוגיסט (בעל הרצון הטוב האמיתי) להבנת הדברים יש להציג בפניו בכל הזדמנות את התזה נגדית, האמיתית, המתקנת, ברוחה של אין ראנד: מה שגדול וטוב בעולם הוא האנושי – כוחו האדיר שדל האדם – המאפשר לשנות לטובה את העולם ולתקנו. עובדה זו היא מטפיסית ביסודה ולכן אין אפשרות להתחמק ממנה – גם לא לאקולוגיסט, המהווה חלק ממנה, באשר הוא שותף לאפשרויות לומר את הדברים, לפרסם אותם ולהפיץ אותם, אפשרויות שנוצרו על ידי הערך הנאצל של בקשת הרווח האנוכית.
זוהי כמובן, תיזה מהופכת לרעיון ש"תאוות הבצע" היא המניעה את "בעלי ההון" להרוס את הארץ. את התיזה הזו תומכות, כאמור, העובדות: מאלה אנו לומדים כי בכל חברה או איזור נתונים שבהם הטבע נתון לשליטת בעלי ענין כלכלי, מצבו של הטבע טוב לאין ערוך מהמקומות שבהם הטבע נשלט על ידי ממשלה ריכוזית. הענין הכלכלי והרווח המופק מהטבע הם, ביסודו של דבר, התמריץ העיקרי שמניע את האחראים להם לטפח אותם באופן מתמיד.
אם מעוניין אדם באיכות סביבה אמיתית, עליו לבסס אותה על כוחו של האדם הענק, המופעל, על יסוד שאיפת רווח אנוכית, כדי לשפר את העולם. לצורך זה יש לנטוש את הגורמים המפריעים להתפתחות האנושית והטבעית גם יחד ובראשם ממשלות הכפיה הריכוזיות והפוליטיקה האקולוגיסטית.