ניגודים מובנים וטעויות אנוש
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 752
ניגודים מובנים וטעויות אנוש
פעמים רבות עומדת ביסודה של מדינה רעה תפישת אינטרסים מנוגדים – הרעיון שעניניהם של בני אדם נוגדים זה את זה – ובהקשרים רבים היא מסייעת לעוולות השלטון על ידי כך שהיא נותנת להם יסוד פילוסופי-פסיכולוגי; רק במצב שבו אנשים משוכנעים שיכול להיות ניגוד מובנה בין עניניהם של אנשים (ב"מובנה" הכוונה לניגוד יסודי שאינו תלוי באי-הסכמה מסויימת בנושא מסויים) ניתן לגרום להם לקבל ניגוד כזה גם ביחסי היחיד והחברה, ואכן, היום רואים רבים את עניני היחיד והחברה כנוגדים זה את זה, ומוצאים לנכון להכריע, בהקשרים מסויימים, בעד "צד" זה או אחר של מה שהם תופשים כניגוד.
עד כמה שדבר זה מבטא עיוות תפישתי ניתן לתפוש רק אם זוכרים כי המדינה אינה אלא מכשיר בידי היחיד לשמירה על זכויותיו, כי מושג הציבור אינו אלא ריבוי של יחידים וכי לא יכול להיות ניגוד בין ציבור ליחיד יותר משיכול להיות ניגוד בין עץ לענפיו, גוף לאיבריו או שלם לחלקים המרכיבים אותו. עם זאת, חברים אנו בחברה הנתונה במצב פילוסופי חמור: חלק גדול מחבריה סוברים כי יש ניגוד בין ענינו של היחיד לעניני הכלל – ואף רואים הצדקה לפגוע ביחיד בשם האינטרס של הכלל.
בחברה שבה אמצעי התקשורת נשלטים על ידי ממשל מרכזי אין איש יכול לדעת כמה יחידים הוקרבו לטובת הכלל – ודבר זה מאפשר את מה שבד"כ מתרחש במדינה כזו –שרוב האזרחים מוקרבים ל"טובת הכלל" – ו"הכלל" מסתבר (למי שמצליח לברר זאת) כקומץ נבחרים "הדואגים לכלל". מי בדק את המספרים? אחרי שהעקרון השלילי נקבע, והוסכם שמותר להקריב יחידים לטובת ה"חברה", ייתקלו גם היחידים המעוניינים לברר את הנתונים המוסתרים בחומת ההתנגדות של ה"חברה"...
אך המיתוס הכוזב ביותר לגבי הניגוד המובנה הקיים בעולם הוא זה שבין המוסרי למעשי. למעשה, ניתן להגדיר את מטרות הרוע כמסתכמות ביצירת מצב שבו יוכח הניגוד המוצהר בין המוסרי למעשי – זהו מצב שבו מה שיצליח יוכרז כלא מוסרי ומה שמוסרי ייתפש כלא מעשי. אין זה משנה מה יתרחש בפועל – הדבר החשוב, מבחינת הרוע, הוא שבכל פעם שיש בענין כלשהו הצלחה מעשית, שמערכת מסויימת מפגינה יעילות, שאנשים מוצאים את עצמם נהנים ממבחר אפשרווית חדשות – יהיו כאלה שימצאו בענין זה או במערכת זו היבט שלילי. אלה הם משרתי הרוע, אשר ענינם בבלימת ההתפתחות האנושית.
משרתי רוע אלה "רוכבים" על תכונה יסודית אחת של ציר ההתפתחות האנושית: על אפשרות הטעות. הם נוהגים להציג את הטעות כהוכחה לחוסר יעילותו של כל מפעל, החל מהשיטה הקפיטליסטית עצמה. אך בהוקעה זו מתעלמים מתנגדי הקידמה מכך שאין, למעשה, לתפוש את הלמידה בלעדי אפשרות הטעות (הרי דרך הלמידה שלנו מבוססת, בחלקים גדולים שלה, על טעויות ותיקונן). "שדים" אלה משתמשים בטעויות האדם כנגדו, במגוון דרכים שליליות.
כל כלי, מכשיר או אמצעי שנוצר על ידי בני אדם לצורך קידום מטרותיהם, עלול להיכשל – במיוחד אם משתמשים בו מחוץ להקשר – ולכן גם חשוף, במובן זה, להאשמתו בשלילה מבחינה מוסרית; כל סכין מטבח עלולה להיות מוצגת כמכשיר רצח, כל בנין כמלכודת פוטנציאלית – וברוח זו ניתן להאשים כל יצרן כמי שעלול להמיט אסון על בני אדם – ביחס ישר להיקף תרומתו הכלכלית.