נוסחאות של אהבה

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 777

נוסחאות של אהבה

 

לאהבה נוסחה מדעית: אדם תבוני אוהב מה שמועיל לו. בהכרתו בכך כבנוסחה הוא מנסה להועיל לקרובים לו כדי שיאהבוהו.

האדם רוצה שרעו, ילדו, אשתו יאהבוהו. הוא מנסה להשפיע על מודעותם לכך וזו טעות, כי האהבה היא רגש; האהבה היא ריאקציה רגשית לעובדות.

ההכרה בעובדות היא ההכוונה היחידה שהאדם יכול לייעל במידה ושאיפתו היא להשיג אהבה (כלומר: לאהוב או להיאהב). מחוץ לכך עליו להשאיר את הריאקציה הרגשית לאוטונומיה של המרגיש החווה.

זה שאינו אוהב את הטוב אינו רק טיפש אלא גם, במקרים מסויימים, לא שפוי.

אם אדם הוא טוב הוא יכול להניח בצורה מדעית וודאית כי זה שאיננו אוהב אותו איננו טוב - אך כדאי לו להבטיח, לצורך מסקנה זו, כי השני יודע את העובדות הקשורות לתרומתו לו.

מכיוון שהטוב הוא יחסי לאישיות מסויימת (כלומר: טוב למי או למה שלו הוא מועיל) על האישיות להכיר בטוב זה ועל עושה הטוב לדעת להציג עצמו כהלכה בפני המוטב. מבחינה זו מתן בסתר איננו חיובי אלא אם כן הוא עלול להתפרש כצורה של שיעבוד ואז הוא עלול לגרום נזק שלא ייגרם בזמן מתן בסתר.

מדברי אין ראנד, שהצביעה על הקשר המשלים הקיים בין רגש לשכל (או, מדוייק יותר, על אי ההפרדה שיש ביניהם) ניתן להבין שלא ניתן לרמות את הרגשות ואת האהבה בכלל זה. הקשר שבין העובדות לאהבה איננו בר הפרה. ניתן לשנות רק את העובדות. לאהבה, כלכל רגש, יש חסינות הנובעת מאמינותו של זה שאיננו מסוגל לטעות מכיוון שאיננו מושגי.