מקומו של הרוחני

מקומו של הרוחני

הרעיון המטפיסי שהרוחני נמצא מחוץ למציאות הוא חומרני במפגיע כי הוא בא מצוייד בתפישת פנים, חוץ וגבולות החומר. הרעיון שהקשר בין מהויות חומריות הוא מהות חומרית הוא טעות לוגית שכמוה "מי ברא את מי שברא" כי אין הרעיון מבסס את הרוח כתופשת את החומר אלא כחומר או, למעשה, כעוד מהות חומרית בעולם.

כשיש לך שאלה על מהות היחס שבין השניים אינך פותר אותה על ידי הוספת אחד נוסף אלא רק מכפיל אותה. כשאינך יודע את מהות הרוח אין המקום להפעיל שוב מודל חומרי כי בהנחת היסוד, הרוח איננה מהות חומרית וזהו, על כן, בדיוק המקום לומר: א היא א, כלומר: רוח היא רוח, תהיה אשר תהיה.

זה המקום להציע את הרעיון של ראנד לגבי ישות מנטלית או היבט ולהביא כדוגמאות דברים כמו מחשבה, עתיד, זמן, אהבה ומושגים אחרים המציינים קיימים שכל אדם מכיר במציאותם, שהם אינם מהויות פיזיות אך הם מהויות קיימות השייכות לעולם הרוח.

זה גם המקום לציין את ההבדל בין המושגים מציאות, קיום ועולם. שלושת אלה הם מושגים שכל בני האדם מכירים בקיומם כמהויות, אך בדרך כלל הם אינם מגדירים אותם כהלכה ולכן הם אינם מבחינים ביניהם. מקורם של שלושת המושגים הללו אינו זהה ולכן אין להעמידם על מישור אחד; בהסבר בלתי רשמי, על רגל אחת, ההבדל ביניהם הוא זה: מציאות מקיפה את כלל הנמצאים, עולם מייצג הקשר מלא כלשהו וקיום מתייחס למה שהוא בעל מעמד חיובי.

צורה זו של הגדרה-הבחנה מציבה את המהויות הרוחניות במציאות, במידה והן נמצאות – ואם מסכימים על כך שמדובר בחלקים מהטבע יהיה להם מקום בעולם הטבע. את כל מה שנוגע לרוחניות, שבהגדרה – כפי שראינו לעיל – אין הוא מתייחס להיבט החומרי של המציאות, ניתן לתפוש גם כמימד.

כשלומדים את המימד הרוחני של המציאות, זה שאפלטון קורא עולם הצורות, ניתן לתפוש את עצמנו בתוכו כקו רצוני ואז ניתן להתחיל לתפוש את משיכתנו אל הצורה החיצונית, שבאה לידי ביטוי במושג היופי, אשר בו ובמורכבות הדברים שהוא מציג באים לידי ביטוי דברים כמו משיכתנו הפיזית ה"מגנטית" לאשה, לתמונה, לתפוח. למותר לציין כי משיכה זו איננה חומרית, אך היא חלק מטבענו הרוחני.

מטרת לימוד זה איננה להוציא את תנועות החומר מתמונת המדע אלא להיפך: להרכיב עליהן את שאר התמונה. כאילו כביכול היו לנו את תנועות היסוד אך רק באופן דו מימדי, ללא עומק ולכן ללא היכולת לעבור זה דרך זה בלי לחתוך זה את זה. הוספת הרוחני לעולם החומר משמעה הוספת מימד עומק למה שעשוי להיראות כמשטח דו מימדי מוגבל. לפיכך, תהיה תמונת המציאות המלאה כזו שבה קוי המתאר עוברים זה דרך זה מבלי "לחתוך" אחד את רעהו, כשלכולם יש מקום, שלמות עצמית ושלמות כוללת – וניתן לבחון את מיקומו, היבטיו המיוחדים ויכולותיו של הרוחני מבלי להטיל עליו, מחד, את מגבלות החומר – וגם מבלי להוציא את הרוחני אל מחוץ לתמונת העולם החדשה המתקבלת.

מיקומו של הרוחני בתמונת המציאות הכוללת המוחזקת בידינו תאפשר לנו חקירה טובה יותר של הטבע האנושי כמהות רוחנית חודרת-כל, שביכולתה להגיע לאיכויות שמחוץ לגדר החומר, ולחקור איך רואה העין האנושית את השמש ללא צורך במדידה.

נתונים נוספים