מטפיסי, טרנסצנדנטי, קולוסאלי...
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2648
מטפיסי, טרנסצנדנטי, קולוסאלי...
מטפיסי, טרנסצנדנטי, קולוסאלי – אלה הם מושגים אשר בתרבותנו אנו שומעים אותם רבות בהקשר תיאור היבטי מציאות אשר אינם מתאימים לאדם. סוג זה של שימוש הוא תוצאה של השקפה אשר אינה רואה את האדם כראוי למושגי גדולה, אך זה שהם קיימים בכל זאת ככלים ברשות האדם, מעלה שאלות לגבי יכולתו הרוחנית, שהיא מהותו האמיתית.
האם האדם גדול או קטן?
הבאת הערכים המטפיסיים לשימושיות היומיומית, כפי שעושה האובייקטיביזם אינו צמצומן של המסגרות והקטנתם של התארים המקיפים של מה שגדול ביקום לקטנותו של האדם, אלא להיפך: הרחבה של מושגים הנוגעים להיבטים מופשטים של העולם לגדלותו של האדם. למעשה, מדובר בהתאמת חיי האדם וקיומו אל היחסים הנכונים, שבהם נמצאים הגדול והקטן גם יחד.
כל אדם הוא עולם מלא וככזה כל המושגים הם כלים לשירותו ולא כנגדו. מושגי גדלות למיניהם, כאשר הם מופיעים בהקשר הנכון, הם כלים בידי האדם להבעת אמת. רק תיאורי גדלות היקום שאינם קיימים כמכשיר להגדלת יציבותו של האדם וערכיו במציאות חורגים ממסגרת קיומם האמיתי ופועלים כמפלצת פרנקנשטיינית שחרגה מהשימוש הלגיטימי ומהשירות המיועד שלה.
מושגי הגדלות שבאמצעותם תופש האדם מרחבי נצח אינסופיים של זמן וחלל אינם יכולים להיות ממש באותו זמן בלתי נתפשים על ידי הקטנות האנושית בשל ענקיותם ומאידך נתפשים על ידו לצורך המחשת קטנותו. בכל זאת, זו הדרך שבה רוב בני האדם, בהשראת אלה העוסקים ברוח, משתמשים בהם.
דבר זה הוא מוסר כפול של שימוש במושגים במובן הגרוע ביותר האפשרי. אם גמד מסוגל לתפוש מושג ענק זה אומר שרוחו ענקית ואם איננו מסוגל לתפוש את משמעות המושג אז אין למושג משמעות לגביו. במציאות התרבותית של היום משתמשים רבות בעובדת גודל רוח האדם, המסוגלת לתפוש דברים הקיימים מעבר לזמן ולמקום, כנגד האדם, על ידי שכנועו להצטמצם בזמנו ובמקומו, כאילו היה בעל חיים נחות.
כך, באמצעות יכולת תפישתו העצומה המופעלת נגדו, הופך האדם ליצור שפועל בתחושת שפלות, חוסר ודאות ופקפוק עצמי כה גדולים, שלעומתו נראים חרקי האשפה וחזירי הביצות כיצורים בעלי גאווה, כבוד ובטחון עצמי, השולטים בעולמם ביד רמה.
האדם של היום נרדף בידי ענן אינטלקטואלי מאיים הממטיר עליו גשמים, מאיים עליו ברעמים ויורה בו ברקים - אלא שאין הענן אלא בבואה של דמותו הוא. הרוח, הגשם, הרעמים והברקים שלו הם. הרוח רוח האדם היא, המסיעה את הדברים למקומותיהם, הדוחפת לרצונו את הנעשה, הגשם הוא יכולתו להגשים, להביא דברים מן הכוח אל הפועל, מן הזרע אל הפרי, מן המחשבה אל הנעשה, הברק הוא עיניו הרואות, במהירות ובמדוייק את מה שיש ומה שצריך להיעשות והרעם הוא קולו, הקול בו מרעים הוא את אמיתותיו למען יידעו הוא, אחיו והיקום כולו את רוחו וכוונותיה.