למה? ככה.
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 769
למה? ככה.
מדוע לא צריך להסביר כל דבר
אחת הטעויות הדוגמטיות הקלאסיות של הורים בימינו היא המחשבה שצריך להסביר לילד כל דבר ושיש להשיב לו על כל שאלה שהוא שואל בפירוט.
פעם, בעת שהותי אצל חברים, נכחתי באירוע הבא: ילדם של בני הזוג תיחקר את אביו בסדרה ארוכה של שאלות "למה?" ואביו, מותש ורצוץ, נתן תשובה אחר תשובה, כאילו הוא חתום על מחוייבות המכריחה אותו להשיב, כל עוד רוחו בו, על כל "למה?" שימציא הילד.
זה היא איום, כי זו היתה מעין תחרות לא הוגנת אשר איננה מיטיבה עם שום צד: לא רק שהאב לא היה מסוגל להשיב על כל שאלת "למה?" שהמציא הילד, אלא שהילד, משגילה כי באמצעות שאלות ה"למה?" שלו, הוא יכול לשלוט, למעשה, באביו, גם החל לפתח מעין סדיזם מאתגר, כאילו כדי להביא את אביו למצב שבו ייכנע ויודה בכך שלא על כל שאלה הוא מסוגל להשיב.
פעמים רבות ראיתי גם איך ילדים מפעילים נגד הוריהם את ה"למה?" החוץ-הקשרי בכל פעם שהדבר משרת את צרכיהם. לא תשמעו ילדים רבים השואלים "למה?" לגבי הבטחה לקחת אותם ללונה-פרק, אך ילדים רבים ירצו לדעת "למה?" עליהם ללכת לישון מוקדם או לא לאכול ממתק.
על ההורה לשים לב להקשר שבו מופיע ה"למה?" ולא לתת לו לגיטימציה גורפת, כאילו בכל פעם שהילד משמיע אותו הוא מבטא את סקרנותו הטבעית ורצונו להבין את נסתרות הקיום.
אך גם אחרי שסילקנו את המכשלה הזאת, אין הדבר אומר שעלינו לקחת על עצמנו להשיב בכל הזדמנות ובכל הקשר לכל שאלה שאנו נשאלים – ואגב, לא רק על ידי ילדים; בכלל, זה לא קל שלא להשיב על שאלות – והדברים מגיעים עד כדי כך שאנשים מוצאים את עצמם, לעתים, משיבים תשובות לא נכונות או מתחמקים מתשובה כדי שלא לומר: "אינני יודע" או, מה שלעתים נראה להם כמו דבר שאיננו אפשרי מבחינה אנושית: "אינני מעוניין / יכול להשיב לך".
והעיקר הוא, למעשה, שלא לכל שאלה תשובה – ושלא לכל דבר שאנו עושים יש לנו הסבר מילולי. ב"מילולי" הכוונה לכך שגם כשיש יסוד הגיוני, סיבה ומשמעות לפעולותינו, אין אלה מגובשים תמיד מבחינה מושגית. לכן, התנייה של פעולה בהסבר מילולי איננה תמיד לגיטימית ולעתים היא אף עלולה לעכב את תנועתנו.
זו הסיבה הראשית לכך שאין עלינו לקבל על עצמנו התחייבות להסביר כל דבר שאנו עושים.
לעתים, למשל כשמדובר בחינוך ילדינו, יש לנו ענין בכך שיידעו שהסבר מילולי איננו האפשרות היחידה להבין דבר. לדבר זה יש חשיבות אפיסטמולוגית ופוליטית כאחד: אפיסטמולוגית, לא רק שאין לתלות את כל הפעולות בהסברים, אלא שיש להשתמש בהזדמנויות שבהן אין הסבר כדי לבנות בתודעת התלמיד מושג של חוסר הסבר, מושג של הצדקת דבר שלא באמצעות הסבר מילולי. מפגש ישיר עם העובדות, תפישה ישירה ומלאה שלהן, הוא דוגמה אחת לכך.
פוליטית, אין להרגיל את היחיד לכך שיש לו זכות לתבוע – ולקבל – הסבר. תפישת ההסבר כאות של רצון טוב מצד המסביר תתרום לכבודו של המסביר ולהערכתו של המאזין.
יש ללמוד לסתור את הרעיון שהסבר הוא דבר שההורה חייב לילד. על הילד ללמוד לראות את ההורה כרציונלי ואז הוא לא ידרוש הסבר מילולי לכל פעולה, יכבד את מוכנותו של ההורה להסביר לו כאשר הדבר מתאים, לא יהיה תלוי בהסבר ויפעיל יותר את תפישתו הישירה והעצמאית. במסגרתה ילמד כי: א. העובדה שלכל פעולה רציונלית יש בסיס איננה אומרת שמדובר בהסבר. ב. גם קיומו של הסבר מילולי איננה מחייבת את המחזיק בו לשלוף אותו ולספקו עפ"י בקשה בכל הזדמנות ובכל הקשר.
בנוסף לכך יש להעיר כי האמת איננה נושא פוליטי ואינה יכולה להיות בגדר מחוייבות חברתית. טעות נפוצה אצל תלמידי פילוסופיה דוגמטיים היא טעות דרישת ההסבר כתנאי וביטולה של עמדה על יסוד היותה לא מוסברת.
אם היה האדם תופש עד כמה הוא מרבה להשתמש בדברים שאינם מוסברים – המוסיקה שהוא שומע, פרטי המזון שהוא אוכל ומכמני המנוע המסיע אותו בדרך – הוא היה מבין את היחס שבין תפישה הגיונית לבין האזנה להסבר – ומתוך כך את ההקשר הנאות של ההסברים המילולי.
"ככה" היא לא רק תשובה לגיטימית ל"למה?" אלא, פעמים רבות, התשובה הנכונה היחידה, כי יש מצבים שבהם אין להסביר, אלא יש לעמת את זה שמעוניין להבין עם העובדות עצמן.
שני היבטים עקרוניים לסוגיה זו, אחד מהם אפיסטמולוגי והשני אתי-פוליטי.
אפיסטמולוגית, נקודת המוצא של הידיעה – כל ידיעה, אנושית או לא - היא המפגש הישיר עם עובדות המציאות ברמה החושית. רמה זו איננה נמחקת או נעלמת כאשר מגיע האדם לרמה מושגית אלא ממשיכה להתקיים – וכך גם הצורך להתמודד עם הרמה החושית של הידיעה. למעשה, ככל שגדלה הידיעה האנושית, גדלה יכולתו הפוטנציאלית להתמודד ברמה החושית וזאת מכיוון שהידיעה המושגית מסוגלת לסייע במיקוד החושי ולכוון אותה לרמת יעילות גבוהה ביותר. כך או כך, קיומה של רמת המפגש החושי עם המציאות הוא יסוד ידיעתי קבוע של התודעה – והעימות הישיר עם העובדות ברמה זו הוא, על כן, נכס שיש להסתמך עליו גם כשמדובר בנסיון להסביר משהו. בפועל, משמעות הדבר היא השאיפה, בכל הקשר שבו הדבר אפשרי, לגרום לזה שמעוניין להבין להיפגש עם הדברים באופן ישיר – ואם אפשר באמצעות החושים.
הרמה החושית היא גם הרמה שבה מתבצע חלק גדול מהמעשים שאנו עושים; זה ברור לכל אדם בעל שכל ישר שהנסיון האישי בעשיה מהווה, במקרים רבים, הדרך הטובה ביותר להבין איך דבר נעשה – וילדינו, היודעים זאת מצוין, לא יחליפו הסבר מושגי בפעולה עצמית! בצורה ברורה וישירה מעדיפים ילדים להפעיל את הדברים על פני שמיעת הסברים לגבי דרך פעולתם.
מבחינה אפיסטמולוגית, ה"ככה" פירושו הצבעה על העובדה כשלעצמה, ללא ניתוח מושגי, מתוך הפניית האדם אל העובדה שעצם הפגישה ברמה הלא-מושגית היא בעלת יעילות משלה, במיוחד במונחים של תפישה עובדתית.
אתית-פוליטית, המשימה להבין דברים מוטלת על כתפי היחיד המעוניין להבין אותם. על היחיד הזה צריכה להיות מוטלת המשימה להשיג את ההסברים שבהם הוא מעוניין בצורה היעילה ביותר ובהקשר המוסרי ביותר, כי ידע – כמו כל ערך – יכול להיות מושג על ידי פעולה עצמית יחידאית או על ידי שיתוף פעולה בין היחיד לבין בני אדם אחרים.
בשונה ממצב של שיתוף פעולה, קיים גם מצב של ניגוד ענינים שיש להיזהר ממנו: פעמים רבות, ה"ככה!" היא גם התשובה הראויה מבחינה חינוכית, כדי להעביר את המסר שזה שנשאל אינו מחויב לספק לשואל מידע. לדבר זה יש ביטוי גם בתחומים מודיעיניים ומשפטיים רבי משמעות. ככלל, ה"ככה" הוא בן-בריתם של אלה שיודעים להשתמש בו, אם באופן עצמאי, ברמה האתית ואם במסגרת של שיתוף פעולה, ברמה הפוליטית.
בשני היבטים אלה, עלינו להקפיד על איכות המפגש עם המציאות ברמה הידיעתית ולבחור, בכל הקשר, באם אנו מתפקדים כמשדרים או כקולטים. הדבר חופף עם ההיבט המוסרי הנוגע לטיפול בידע, כלומר: אדם שיודע שלא להוסיף מידע היכן שהדבר אינו נחוץ, שומר על המידע בתחום הראוי לו – וגם אינו תובע מידע שלא מגיע לו.
בעיות אתיות נפוצות היום ביחסי אנוש בדיוק בנושא העברת המידע, שבהם לרבים מבני האדם אין מושג לגבי זכויות על מידע. מבחינה זו, מעקב אחרי מה שקורה ביחסי אנוש יראה לעוקב עד כמה נפוץ ההרגל של תביעה ואספקה של מידע לא רלוונטי – ומידע שאין לאדם זכות עליו או זכות לתת אותו - ועד כמה נפוצות ההתרגזות או ההיעלבות של מי שלא קיבל מה שתבע בתחום המידע שאינו מגיע לו – או של מי שמסר מידע ולא הוערך, לדעתו, כראוי.
פסיכולוגית ופוליטית, נמצא תובעים אלה במצב ילדותי; הם חשים נבגדים כאשר אינם מקבלים את המידע שאותם הם תובעים, עם או בלי קשר לזכותם למידע זה – ותחושה זו סובייקטיבית לחלוטין, באשר היא מהווה תוצר של הרגל מגונה או של טעות פילוסופית; במציאות אין אפשרות אמיתית לקבל הסבר מילולי מלא לכל דבר – מאחר וחיי האדם מתנהלים על הציר שבין הידוע ללא ידוע, ובין מה שאינו צורך הסבר ולעתים אף אינו יכול להיות מוסבר – למה שמוסבר.
מה שהאדם שואף להבין מילולית עולה בשלב לא ראשוני של קיומו, שכן את שלב חייו הראשון הוא עושה במחיצת דברים שאותם הוא יודע באופן לא מושגי ועם זאת מלא. כמו בעל חיים, הוא יודע את מהות הדברים לפני שהוא יודע את שמותיהם – ולפני ששמות אלה הופכים בדעתו למושגים.
מצב ראשוני זה הוא, למעשה, מצב של אמונה, שכן מצב של אמונה הוא המצב שבו אדם יודע בצורה כללית, לא ממוקדת מבחינה מושגית. זהו מצבו של ילד שמניח, מבלי שהגיע למישוג הדבר, כי המבוגר המנהל את חייו יודע מה שהוא אינו יודע. מעניין לשים לב לכך שמושג האמונה איננו פוליטי ביסודו אלא אפיסטמולוגי: הוא מתייחס ליכולתו של האדם לתפוש את מה שהוא איננו מכיר בפרטים על יסוד הערכה כוללת, המבוססת על ידיעה מוקדמת וכללית שלו בשלב הקדם-מושגי.
ברמה הפוליטית, המושג שעליו מבסס האדם את הביקוש וההיצע של המידע שבו הוא מעוניין, במיוחד בשלבי ההתפתחות הראשונים, הוא האמון. במציאות האמיתית, מאמין האדם באופן טבעי בבני אדם אחרים, החל מהאמון שרוחש הילד להוריו. באופן טבעי מתחיל ילד לבקש הסברים רק כאשר הוא מתפתח מבחינה לשונית ואינטלקטואלית – ואת ההסברים הוא דורש לא לגבי הרמה המושגית אלא כבר כשהוא "בתוכה", כלומר משתמש בה. למעשה, לימודי הפילוסופיה, שהאדם העוסק בהם עושה זאת בגיל מאוחר יחסית, הם בד"כ הפעם הראשונה שבה מתחיל אדם לחקור את הרמה המושגית – את מהותם הפנימית של המושגים שבהם הוא משתמש כבר מאז ילדותו.
אך רוב בני האדם בחברתנו אינם מגיעים לעולם לדרגת חקירת שרשים מסוג זה.
רוב בני האדם סומכים על מושגי הלשון שבהם הם משתמשים כעל מוחלט ראשוני – וזהו, למעשה, המצב האנושי היסודי של אמונה ברמה הפוליטית, בחיי האדם הבוגר.
כפי שאוהד של אין ראנד מרשה לעצמו לסמוך על האינטואיציה האמנותית שלה ואינו מחויב, לצורך תמיכה בה, לדעת במלואם את כל ההיבטים הפנימיים הלוגיים של רעיונותיה, כפי שתלמיד הפילוסופיה של אין ראנד מתפתח על ידי מעבר מהרומנים שלה לפילוסופיה שלה, עפ"י בחירתו וענינו, כך מתפתח האדם מתפישת המציאות שמסביבו באופן לא מושגי מלא וישיר ועד לבירור מושגי. המעבר מהחוויה האמנותית לידיעתיות המושגית הוא המעבר מרמת ה"ככה!" לרמת ה"למה?" – והוא מהווה הדגמה של הסדר הנכון של מושגים אלה. ה"למה?" נלמד בצורה יעילה יותר על ידי התלמיד לאחר שרכש את ה"ככה" באופן ישיר. החוויה האמנותית היא חויית "ככה" מובהקת, המציגה במקום משני – ושני – את הניתוח והבירור, הבאים לידי ביטוי במושג "למה?" – וזהו הסדר הנכון של ההתפתחות האנושית.