טעות ראשוניות התודעה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 712
טעות ראשוניות התודעה
אין ראנד זיהתה כהלכה את הטעות הפילוסופית שמובעת בהנחה שדי לרצות משהו כדי שיתקיים. עם זאת, באמירה שמדובר בטעות פילוסופית שוכנת מכשלה: ניתן להבין ממנה שכל הטעות מקורה במשגה פילוסופי, כלומר: שטעות (או מזימה) של פילוסוף/ים כלשהו/ם היא העומדת ביסוד ההנחה הזו ובכל השלכותיה האנושיות והפסיכולוגיות. אך לדעתי, ביסוד הנחה זו יש אמת, אחרת לא היתה נראית הגיונית כל-כך לאנשים רבים כל כך ולא היו לה עקבות עמוקים כל כך בנתיב ההתפתחות של החשיבה האנושית.
כוח הפילוסופיה אינו גדול עד כדי כך שכל טעות של פילוסוף תתקבל בציבור כאמת. כדי שטעות פילוסופית תתקבל על מספר גדול של בני אדם, היא צריכה להיות מבוססת על משהו יסודי במציאות, משהו שנראה לאנשים סביר. למעשה, טעות פילוסופית גדולה יכולה להתבסס רק על אשליה, טעות או משגה קבוע גדול שקיימים במציאות בהקשר קבוע ומובנה - וכך הוא גם במקרה הזה.
ביסודו של דבר, רצונו של האדם קובע ומהווה כוח במציאות. כוח זה מניע דברים רבים ובהקשרים רבים. פוטנציאלית, כוח זה איננו כפוף לחוקי הטבע מכיוון שהוא הכוח הטובע, המכפיף והמעצב בעצמו - ופוטנציאל זהו היסוד לטעות הפילוסופית.
התחושה ש"אם אני רוצה זה יתקיים" מקורה ביכולת גלומה כזו שהיא אפשרית לאדם. היא אפשרית כשישנה אחדות בין הרצון והמהות שהרצון מעוניין לשלוט בה. היחס בין רצוני להזיז את ידי וידי הוא בדיוק יחס כזה וכל החכמה הקדומה מלמדת אותנו שאין גבול לכוח הרצון.
פילוסופיית שני ההיבטים המופרדים מלמדת אותנו שההבדל בין רוח לחומר הוא הבדל היבטי, כלומר: הבדל בין צורות התבוננות על המהות ולא הבדל עקרוני בין מהויות מנוגדות. האמת היא שהיבטים אלה אמנם נבדלים זה מזה אך אין הם נפרדים – ומאידך, הם משלימים זה את זה אך הם שונים ביותר, עד כדי כך שהם מהווים ישויות שונות לגמרי מבחינה מציאותית.
למעשה, למידת טבעיהן המדוייקים של מהויות אלה וההבדלים ביניהם הוא המשימה הפילוסופית הראשית הניצבת לפני האדם החושב. טעות ראשוניות התודעה תתרחש כאשר לא יובחן כהלכה ההבדל בין מהות התודעה למהות העובדתית שנתפשת על ידיה. כאשר תיעשה הבחנה זו בצורה יעילה – וכאשר תכבוש זו, ביחד עם היבטים נוספים של שכלתנות את שדה החשיבה האנושית – ייפתח פתח ליכולת התודעתית האנושית האמיתית, זו שעל אף שאינה ראשונית ביכולותיה, אחד מהיבטיה הטבעיים הוא יכולתה הבלתי מוגבלת, או, לפחות, זה שאין אנו יודעים על מגבלות כלשהן שלה.