טבעה של פשרה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 733

 

טבעה של פשרה

על מציאותיות היוצרים

ההסטוריה האנושית מונעת על ידי יוצרים גדולים. אך אלה, כפי שלומדים אנו מקריאת קורות חייהם, מוצאים את עצמם פעמים רבות במצב חומרי קשה שמבטא את קשיי הקיום שלהם, אף כי לא תמיד מדובר במצב שבו אין יכולתם מוכרת על ידי חברת זמנם. בשל המתח הקבוע הקיים במשך דורות רבים, עד ימינו, בין איכות יצירתו של היוצר המקורי לבין ההכרה החברתית בו באמצעות תשואה חומרית, עולה מדי פעם בחיי היוצרים הגדולים הצעה של פשרה, שבה הם מקבלים אפשרות לשפר את מצבם החומרי על ידי פעולה אשר מידת שלמותה העקרונית תהיה פגומה בעיניהם.

הצעות פשרה מסוג זה בדרך כלל נעשות על ידי בני אדם שלא מבינים שבחירתו של האמן בדרך שאינה דרכו תפגע בדרכו האמנותית, שבה עלולה בחירה אחת לפגוע בשניה, שמדובר בסתירת ערכים ושלמעשה אי הפשרה שלו היא הדרך שלו לשמור על אותו כושר מיוחד שיש לו כאמן. זו דרך שבה אנו רואים, באמצעות האמנים היוצרים, שהיכולת הגאונית של היחיד איננה סתמית, מקרית ונתונה לפשרות אלא ערך שמבטא הבנת מציאות המותנית בהשקפה מוצקה ומבוססת על אי התפשרותו העקרונית של היחיד.

ב"כמעיין המתגבר", ספרה של אין ראנד, מוצעות לאדריכל הוארד רוארק, גיבור היצירה, הצעות של בניית מבנים גדולים אשר עליו לבנות בתנאים שאינם מקובלים עליו מבחינה עקרונית. הוא דוחה הצעות אלה על יסוד של אחדות מוסרית. אך מאידך, הוא מסכים לעבוד כחבר בצוות של אדריכלים זוטרים במשרד אדריכלות אשר מאפשר לכל אחד מעובדיו להעניק לבנינים מוזמנים ידע בתחום מסוים. לאור זה נראה כי רוארק מסוגל לפעול גם כחלק מצוות הממונה על בניה באופן חלקי.

וכאן עולה השאלה החשובה: מתי פשרה היא עקרונית ומתי לא? מתי הכרה בתנאי מציאות מסוימים הם פשרה מוצדקת ומתי הם לא? ברור שבהקשר זה השימוש במלה "עקרונית" בא להבחין בין פשרה מועילה שמשמעותה הכרה בעובדות מציאות והתאמה אליהם בדרך שאין בה משום נזק כלשהו למבצעיה לבין פעולה ששכרה עלול לצאת בהפסדה והיא עלולה להתברר כטעות שתגרום נזק יותר מאשר תביא תועלת למבצעה.

הצעת פשרה איננה מהווה רק בעיה של היוצר שלו היא מוצעת אלא גם – ובעיקר – מבטאת היא בעיה שיש לזה שמציע אותה, שלעתים הוא משתמש בה כדי להצדיק את עצמו. כבר ב"כמעיין המתגבר" אנו נתקלים בדמותו של ואיננד אשר בשל עובדת התפשרותו שלו על ערכיו הוא מנסה להרוס אמנים על ידי הצעות פשרה שהוא מציע להם. זוהי דרכה של אין ראנד להסביר את היותה של הפשרה נפוצה כל כך במיוחד כשהיא באה מצד מי שנכנע בעצמו לפשרה. הפשרה, כפי שניתן לנסח בתמצית, עלולה להיראות כמעשית אך בהקשרים עקרוניים היא הרסנית.

בהתאם לדוגמה שלעיל, פעמים רבות יש בהסכמה להצעת הפשרה המוצעת ליוצר היחיד משום הסכמה עם רעיונות השולטים בחברתו, אשר הוא אינו מזדהה עימם. בחירתו, בהקשר זה, של היוצר באי שיתוף פירושה בחירה בחיים שיש בהם לעתים דלות חומרית ואף היעדר של פעולה שתממש את יכולתם הייחודית. סירנו דה ברז'רק, למשל, מעדיף להיות בודד ולא להתחבר לאף גוף פוליטי באופן קבוע, רוארק הולך למחצבה כאשר הוא מסרב להצעת בניה שמנוגדת לעקרונותיו ואין לו עבודת בניה המתאימה לו ורמברנדט הולך לכפר כשאין הוא מצליח לשכנע בגדולתו מזמיני ציורים ואין לו מה לאכול. המשותף לכל המצבים הללו, שבהם בוחרים היוצרים שלא להתפשר, הוא שהם עלולים להיתפס בשל כך על ידי בני אדם אחרים כהוכחה להיותם של יוצרים אלה בלתי מציאותיים, בשל אי התאמתם את עצמם לתנאי המציאות שיש בחייהם.

על יסוד זה נתקלים גדולי היוצרים של האנושות ביחס חברתי עויין שמבוסס לעתים על ההנחה שבשל אי ראייתם את המציאות הם מייצגים שקר. לעתים הדבר אף מהווה לגביהם סכנה כי הם נתפסים בשל כך כמאיימים על ערכיה של כלל החברה. אך תפיסה זו היא שטחית, שכן היא מבטאת חברתאיות ולא מציאותיות. למעשה, מה שמאפיין את האדם היוצר הוא בדיוק יכולתו לראות את מה שיש במציאות, שהוא מה שעושה אותו למציאותאי – לאובייקטיביסט. בניגוד להבנתם של אלה שרואים את המציאות בעיני החברה, מה שמשותף ליוצרים הגדולים איננו עוורונם לגבי המציאות אלא להיפך: שהם רואים את המציאות בצורה טובה ונכונה יותר משמסוגלים לה רוב בני האדם בדרך כלל.

למעשה, יצירתם של גדולי האנושות היא המבטא הראשי של יכולת ראיית המציאות שלהם, מה שמתבטא בידיעתם גם את הנזק שעלול להיגרם להם כתוצאה מבחירה בפשרה עקרונית; הם כה מעמיקים בתפישת המציאות שלהם שהם יודעים איזה סוג של פשרה הוא עקרוני כל כך עד שהוא עלול להביאם לכדי התאבדות מעשית כי הוא יעמוד בסתירה למה שהוא טבעם האמנותי. כשאדם כמו רוארק אינו מוכן לבנות בנין לפי אמות מידה שאינן מקובלות עליו הוא מצהיר בכך שהוא שומר על טהרתו הרוחנית כי מבחינתו בניה מסוג זה פירושה עשיית שקר.

הדבר מציג את העובדה שיחסם של אנשי הרוח הגדולים אל המציאות שונה מן הדרך שבה רואים את הדבר רבים, כאילו מדובר באנשים שספונים במגדלי שן מנותקים מן העולם. למעשה אנשי הרוח הם המציאותיים ביותר וזאת בשל היות הרוחניות בהגדרה מציאותיות. אנשי הרוח רואים במציאות מגוון רחב יותר של אפשרויות ממה שרואה האדם החומרני - ובתוך המגוון הזה הם לא מאפשרים לעצמם לבצע בחירות שיפגעו בהם. שלא כבני אדם פחות מציאותיים, מבינים אנשי הרוח המציאותיים כי שקר שיביא להם רווח בשלב הראשון עלול להביא להם אסון מאוחר יותר. לכן הם אינם מעדיפים פשרה שתקל עליהם את ההיבט החומרי של קיומם אם זו תקשה על ההיבט הרוחני של חייהם, שהוא יסוד מציאות קיומם הרוחני.

באי הפשרה שבה הוא נוקט מבטא איש הרוח את ההכרה התבונית בכך שאושרו, שהוא תמצית הנאתו מן החיים והסיבה לקיומם הפעיל של כוחותיו, תלוי ביושרו וככזה אסור להפקירו לטובת שיפור זמני של מצבו. מנקודת מבט זו ניתן להבין כמציאותיות מפוכחת את מה שמנחה אנשים כמו רמברנדט, דה ברז'רק או רוארק; מה שלשמו יוותרו על נוחות לטווח קצר ושטחי יהיה החישוב שיעשו לטובת הטווח הארוך והמעמיק שמסתכם בדאגה לאושרם האישי.