החוויה העילאית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 712
החווייה העילאית
יש חוויות האפייניות למצב שבו אדם מאזין למוסיקה, חוזה ביצירת מחול או רואה סרט, שבהן העוצמה האמנותית מגלמת פוטנציאל של אפשרויות גלומות לאדם בחייו; אני אוהב במיוחד את אותם מצבים באמנות שבהם מתרחש משהו - ואני מועלה לדרגה של רצף קליטה או, יותר נכון, של חווייה עילאית, שבה כל מה שאני רוצה, אם יבוטא במלים, יהיה משהו כמו "אל תתן לזה להיגמר... אל תפסיק זאת..."
אני חושב שכולנו חווים משהו כזה בתחילת חיינו ולאט לאט מאבדים את זה עד שזה הופך, עבור רבים מאיתנו, לחלום ילדות ישן. משהו פנימי בנו, אשר מאשים אותנו, בצדק, באחריות על אבדנו של הדבר הזה, גורם לנו להמשיך ולחפש את שובו של הדבר הזה או, אם הושחתנו לגמרי - להכחיש את קיומו.
הכחשת קיומה של מהות זו בחיינו יכולה להיעשות בדרכים רבות ואחת מהן היא הכחשתה על ידי ייחוסה להיותנו ילדים. משמעה, בהקשר זה, היותנו "לא יודעים". "מכיוון שלא הכרנו את המציאות" אנו מרשים לעצמנו לחשוב ש"חשבנו שיש דברים כאלה באמת. אך מאז התבגרנו..." - עם זאת, מעט מאד מחשבה תגלה שאם חשבנו שיש "דברים כאלה" באמת - אז זכינו לחוות את ה"דברים האלה" באמת - ולכן, לפחות ברמת החווייה, הם באמת קיימים.
ואז נשאלת השאלה באם סוג זה של חווייה אפייני לתקופות כמו ילדות או למצב סובייקטיבי של התודעה, שאינו בגדר שליטתנו, או, אולי, מדובר בחווייה שניתן ליצור בצורה תבונית, מתוכננת, גם כך שכל אדם יכול לזכות לחוות אותה בחייו הבוגרים כחלק מחוויית החיים. התשובה לכך, כפי שצויין, למעשה, בהתחלת המאמר, היא שקיימת אפשרות כזו – לפחות בזמן חוויית אמנות.
וזו הנקודה שבה ניתנת לנו ההזדמנות לחזור ולחוות, קודם כל באמצעות אמנות, את דרגת החווייה העילאית הזו – ולאחר מכן לחשוב על הדרך שבה, אולי, ניתן להפוך חלקים מחיינו לבעלי המטען היסודי הזה, שיספק לנו חווייה זו דרך קבע באמצעות אירועי חיים שאינם קשורים באמנות. יתכן שהישגים של מימוש פוטנציאל או הגשמת תכליות כמו, למשל, הקמת משפחה או יצירה, עשויים להביא לכך שמה שאנחנו חווים למשך דקות ביצירת אמנות נוכל לחוש במשך חיים שלמים.