בדרך הנכונה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 686
בדרך הנכונה
כפי שכל זיהוי של תחילת הדרך, במידה ונעשה נכונה, ישתלם בכך שנושאו יילך נכוחה בדרך טובה, תהפוך כל טעות של ירידה מהשביל הנכון למכשולים מצטברים בהכפלה אשר עלולים לסכן מאוחר יותר גם את הזיהויים הנכונים ולהרוס את פירותיהם. על אדם לקחת בחשבון את העובדה שקביעותיו בהווה, שהן כתחילת הדרכים תהינה הרות השלכות לעתיד, שדברים רבים שאינו יכול לחזות מנקודת עמדו יתפתחו בעתיד מהחלטות ההווה שלו בתחומים שונים.
מבחינה זו, הפילוסופיה משולה לילדות ולנעורים, לשלבים הראשונים של התפתחות אשר בה מכין האדם את הנחות היסוד שלו לפני המפגש עם אטמוספירת המציאות. מספר קטן של נתונים והנחות שהוא רוכש בתחום זה יקבעו את מפגשיו המרובים עם מספר עצום של פרטים ומשתנים שייפגש בהם במציאות חייו.
בשלבים ראשונים אלה של התפתחות רוחנית ימצא האדם בן זמננו סוגים שונים של הדרכה, שביניהם הפילוסופיה והאמנות. בספרות במיוחד ימצא אדם צעיר בימינו הדרכה שבאמצעותה יוכל לחשוב על דרכו בעתיד. בהקשר זה, ספריה של אין ראנד מכילים אבחנות חשובות לגבי העקרונות שכדאי להתחשב בהם בעת תכנון עתיד.
דוגמאות טובות לנושא זה ניתן למצוא בספרה של אין ראנד "כמעיין המתגבר" לגבי יחסיו של פיטר קיטינג עם הוארד רוארק ועם קתרין. בשתי מערכות יחסים אלה יש יחס בין מה שקורה בתחילת הדרך למה שקורה בהמשכה; שתיהן מדגימות איך בפני אדם הנמצא בתחילת דרכו ניצבת אפשרות לנצל פגישה עם אדם אחר בצורה שתהיה בעלת משמעות חיובית בחייו או לא. הוארד וקתרין מגלמים שתי אפשרויות חיוביות שאותן יכול פיטר לנצל לטובתו, אך הוא אינו עושה זאת ונותן לשיקולים אחרים – כאלה שהם פחות אישיים ואנוכיים, אלא נוטים יותר לערכים חברתיים – לקבוע את מהלך חייו.
בהקשר זה אין ראנד התריעה, כמורת דרך ספרותית, גם על מפלצות רוחניות, על מה שהן יכולות לגרום ועל הצורה שבה הן מופיעות ואיך והיכן הן מופיעות. דוגמה לכך היא אישיותו של אלסוורת טוהי, ההופך למדריך רוחני של פיטר, מרחיק אותו ממיצוי כוחותיו ולמעשה, ללא אלימות כלשהי, הורס את חייו. באישיותו של טוהי ביטאה ראנד את מהותם של מדריכים רוחניים מטעים רבים, אשר בכוחם לשנות את חייהם של המושפעים מהם. בהקשר של טוהי, אין הדבר מקרי שהוא מתפקד כמבקר אמנות – תחום שבו ראתה ראנד חשיבות מיוחדת במינה מבחינת השפעתו התרבותית.
העובדה שאיין ראנד ראתה עצמה קודם כל כסופרת ורק לאחר מכן כפילוסופית אומרת דרשני לגבי ראייתה את חשיבותו הגדולה של הסופר בחברה האנושית, בניגוד לתפישת הסופר האמן כמבדר, שאותה ראתה ראנד כמסוכנת, שלילית ושקרית. ההבדל בין הסופר לפילוסוף הוא בכך שהסופר, מבין השניים, הוא מעביר המידע הגדול בהיקפו באמצעות יצירותיו והפילוסוף הוא האחראי על ההיבט המושגי הצרוף, הנוסחתי של הידע.
במובן זה ניתן לראות את הפילוסוף כמתימטיקאי העוסק ברמה הגבוהה של נוסחאות, אשר לא כל אדם מותאם מבחינה שכלית להבינן. האמן – ובכלל זה הסופר – הוא בונה הדגמים והבנינים המעשיים, שבהם מתגוררים כל בני התרבות, ושמהם הם שואבים את ערכיהם מדי שעה ויום. ניתן, בהקשר זה, לומר שמבחינה חברתית הפילוסוף אומר את דבריו בלחש – והסופר מחזיק ביכולת הזעקה.
הסופר שרוצה באמת להזהיר את החברה שבה הוא חי מסכנה צועק ולא מדבר - הוא צועק את זיהוייו. הסופר ענינו לצעוק והפילוסוף ענינו לדבר. זה שרוצה לפנות לגורם כלשהו במציאות פונה אליו בשפתו. קירות מנגחים בברזל. קהל אנושי - באמנות.