בדרך אל האסון

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 651

 

בדרך אל האסון

בספרה הגדול של הפילוסופית והסופרת אין ראנד, "אטלס מתנער", בו היא מתארת חברה המתדרדרת אלי אבדן, יש פרק סמלי ובו נוסעת רכבת נוסעים לתוך מנהרה אפלה, בניגוד לכל כללי הזהירות והבטחון, כשהיא מועדת להתנגשות עם רכבת אחרת הנוסעת מולה על אותה מסילה – וזאת בזמן שרבים וטובים מודעים לאסון המתקרב.

זהו, למעשה, תאור נאמן של המצב שבו נמצאת חברה אבודה היא חברה שאיננה יכולה יותר להגן על עצמה, חברה משותקת

גם חברתנו שלנו נמצאת, מבחינה זו, במצב כזה; אני מכיר כמה אנשים שמה שלא תעשה הממשלה זה כבר לא יעזור להם, כי הם ממלאים את בתי הקברות שלנו. אלה הם אנשים שנבגדו ובמותם ציוו לנו את הנקמה – לא נקמה בערבים אלא בבוגדים מבית: אלה שהבטיחו להם הגנה ונטשו אותם העת צרה.

זוהי הרכבת של אין ראנד שבה רבים נותרים למות באסון כי כל המחזיקים באחריות נוטשים אותה. בחברה שבה "מעיפים ראשים" על טעויות קלות ערך וראשי הממשלה, מאידך, שוכנעו לוגית כי הדרך לא לעשות טעויות היא לא לעשות, שהיא הטעות הגדולה ביותר שאדם יכול לעשות. עבור בעל חיים, לא לפעול את פעולות החיים היא בחירה במוות ואלה המנהיגים את העם הזה היום בחרו במוות והם מעדיפים אותו על פני החיים.

פעם הם נהגו לומר שההתקפה היא ההגנה הטובה ביותר. היום הם הפכו את הקערה על פיה וטוענים כי ההגנה היא ההתקפה הטובה ביותר – אבל הם גם לא מגינים...

מרוב חששם שמלחמת התקפה תביא להם גינוי הם התדרדרו והגיעו למצב שבו הם גם חוששים כבר אף מלהגן.

זוהי הפרה בסיסית של חוקי הטבע והחיים. הוכחה למפלצתיות המוסרית של המופקרים בדעתם, ההופכים למפקירי העם ובכך לאכזרים שבאויבינו, היא הצורה שבה הם בונים על ההרגל והשתיקה – שהם כוחות ההתמדה והמוות של החומר חסר הצורה והאישיות שבעולם.

הימנעות זו של אלה שמנהלים את המדינה מלהגן כהלכה על אזרחיה ראוי שיוערך כשיתוף פעולה עם הרוע המטפיסי באשר הוא.