כיבוש מציאותי

כיבוש מציאותי

הכובש הוא האדם שבמגעו עם חלק מן המציאות שואף להגיע למצב של שליטה בו.

את נושא הכיבוש ניתן לחלק לשניים: לחיובי ושלילי: כיבוש חיובי נובע מרצון ליצור מגע מלא ככל האפשר עם עובדות המציאות, להקיף, לתפוש ולאחד את המציאות ברמה הפסיכואפיסטמולוגית של היחיד - וברמה המסחרית-קידומית של החברה. בהקשר זה הוא מבוסס, חברתית, על החלפת ערכים בין יצרנים שמבוססת, בהכרח, על הכרה בערכיהם של אחרים, והכרה בהם כיצרניהם.

לעומת זה, הכיבוש השלילי הוא בוזז בטבעו ומטרתו הרס ולא בנייה כמו שפעילותו הפיסיכואפיסטמולוגית של האדם הקטן ממוקדת בבעיות הקיום ובסכנותיו הרבות של העולם ולפיכך, ברמה החברתית, את ניגוד הענינים שקיים בין בני החברה. גישתו הכללית של מי שמחזיק בגישת כיבוש שלילית רואה את העולם באור קודר ואת החברה כמקור של סכנות יותר מאשר כמקור של רווחים.

מההבדל בין שני אלה ניתן להסיק כי בעוד שהכובש החיובי רואה את המציאות נכוחה, כלומר כמימד שבו יכול האדם באמצעות פעולות נכונות להביא לסוגים שונים של שיתוף בינו לבין מה שקיים, כשזה מגיע לשיאו בדברים שניתן לעשות באמצעות עזרתם של בני אדם אחרים, הרי שהאדם הפועל בצורת כיבוש שלילית מונע קודם כל מסיבות של הגנה עצמית ושמירה על קיומו מפני גורמים שליליים ורק לאחר מכן, כמשנית בדרגת החשיבות שלה, הוא מזהה את אפשרויות הרווח שיכול להיות לו משיתופם של אחרים.

עולמנו גדוש בעימותים המבוססים על הצורך לציית לנדרש כדי להתמודד עם איומיהם של כל אלה אשר מנסים לכבוש בני אדם אחרים. כאשר מדובר בבני אדם טובים מיסודם, הם עושים זאת לא מתוך רצון רע אלא מתוך נסיון לשמור על קיומם מפני פגיעתם של אחרים, ולעתים הם נסחפים בכך למדיניות כוללנית של שליטה באחרים על יסוד הגנה עצמית, המאלצת אותם לפתח ממסדים אדירים של בטחון ושרידות, אשר אינן הכרחיים במצב טבעי.

במצבו הטבעי האדם הוא כובש, כלומר כזה המשתלט על סביבתו אך לא באמצעות פגיעה בה או השמדת אויביו אלא באמצעות הצעותיו לשיתופיות. בכל רמה, מהוות הצעות אלה יסוד לשדרוג רמת הניצול של האדם את סביבתו הטבעית והאנושית גם יחד. הניצול שבו מדובר, בהקשר זה, איננו שלילי אלא חיובי; משמעותו הוצאה מן הכוח אל הפועל את האפשרויות הקיימות בכוח במציאות, ובנייה יצרנית של מהויות בחומר וברוח אשר מביאות לו רווחים גבוהים ומעשירות את איכות חייו.

 

נתונים נוספים