אובייקטיביות הסובייקטיבי

 

אובייקטיביות הסובייקטיבי

החויה האישית הסובייקטיבית היא השדה שממנו על היחיד לשאוב חלק חשוב מהחומר המדעי שלו - זוהי המעבדה האישית של עולמו של כל יחיד. עליו להבין שהסובייקטיביות היא מצב אובייקטיבי ולא סובייקטיביסטי, שמשמעה שיש עולם שלם של חוויות שהוא חווה באופן בלעדי ושלא ניתן להעברה לעולם החיצון.

הכרה זו, שהיא גם תנאי להתפתחותו של היחיד, מאוימת על ידי המטפיסיקה החברתית השולטת בבני אדם רבים, מכיוון שהדבר שמאיים על ההתפתחות הרוחנית האנושית של היחיד יותר מכל הוא המחשבה שרק מה שהוא יכול להעביר לאחרים הוא בעל משמעות אובייקטיבית. גישה זו יוצרת צינור-תנאי שהוא פי בקבוק צר מאד, המהווה מחסום גם בפני העברת הידע שלו לבני אדם אחרים וגם מגבלה לפיתוחו העצמי של ידע פרטי זה שלו.

כדי להשתחרר מהרעיון שהאישי האינטימי הוא תמיד סובייקטיבי, ניתן לחשוב, כתרגיל מדגים, על יוצר אמנותי, המעמיק אל נבכי אישיותו היוצרת כדי להשיג השראה; אם יצליח במעשה אמנותו זה, ידבר המעשה אל כל האנושות. חוייה יצירתית מסוג זה מדגימה עד כמה מאוחדים, למעשה, הסובייקטיבי והאובייקטיבי. יהיה זה טפשי, כמובן, לבקש מאמן אוניברסלי כמו מוצרט להיות, ביצירתו, פחות אישי, כדי להיות "אובייקטיבי" יותר וכך להגיע להישג אוניברסלי יותר – וניתן ללמוד מכך עד כמה ניתן לראות בשדה האמנות את הקשר המאחד שבין האישי לאוניברסלי ואת העובדה שהם, כמו הסובייקטיבי והאובייקטיבי לא רק שאינם מנוגדים זה לזה אלא אף משלימים זה את זה.