אובייקטיביות ב

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 772

 

אובייקטיביות ב

בניגוד לצורה שרבים תופשים באמצעותה היום את מושג האובייקטיביות - כריחוק ממושא התצפית – נראה לי שדווקא קירבה לעובדות היא המאפיינת אובייקטיביות אמיתית; תנאי האובייקטיביות הוא שהקשר לעובדות צריך להיות מאוזן, כלומר ששני קצותיו – הצופה והנצפה על ידו - הם בעלי משקל דומה והם משלימים. דבר זה מנוגד בתכלית לגישה השלטת בחברתנו הרואה ביחס בין הצופה ועובדות המציאות יחס שיש בו הטייה וחוסר איזון, אשר מה שעולה מהם הוא עיוות המציאות, טעויות ושקרים שנובעים מהקרבה.

במובן מסויים יש דווקא בהתבוננות מסוג זה על התפיסה האנושית משום השלכה לא אובייקטיבית של בני אדם על זולתם. אם בכלל ניתן להפיק ממנה מחשבות לגבי שיטת ראייתם את היכולת האנושית מהווה זו על מצבו של המפקפק ביכולת המציאותית וביושרו של המתבונן בעובדות, ולראות בעצם העובדה שהוא מטיל ספק ביושרו של אדם אחר משום "פוסל במומו".

ביחס זה יש משום ניתוק, שניתן ליחסו למצב החברתי של היום, שבו בני אדם נפרדים זה מזה בתואנה שהדבר מעניק להם אובייקטיביות. בהתאם לכך שופט אינו מורשה להתקרב לבעל הדין שבו הוא מטפל, אמן איננו בקשר עם אלה שנהנים מעבודתו, פקיד מטפל באזרחים שאיננו מכיר, מדינאי מנהל את חיי אנשים שאינו מכיר, על מורה נאסר לפתח יחסים קרובים עם תלמידיו וכו'. בהקשרים מקצועיים אלה נחשב הריחוק לסוג של נקיון, אך למעשה מדובר בדבר גרוע מכיוון שהוא איננו מאפשר טיפול אובייקטיבי אמיתי.

תפישת אובייקטיביות זו יתכן שהיא חדשה, אך בדרך שבה אני רואה זאת מדובר בהשלכה של עיקרון היחס בין תודעה לעובדות לתחום הקשר שבין תודעת היחיד לעובדות חייו, הכוללות את האנשים שעימם הוא עוסק. הרעיון הוא שעל יחס תודעתי להיות ידיעתי, כלומר הכרתי, ואם הוא איננו הכרתי אז כמוהו כיחס בין שתי מהויות אנונימיות כלומר בין שני אטומים, מולקולות או רכיבים חסרי-חיים. האובייקטיביות, כמושג וכמצב, מחייבת יחס קרוב, ידיעתי, כזה שבין רוח לחומר, כלומר בין תופש ונתפש, זהוא נגזר של יחס בין תודעה לעובדות, כלומר בין מהות מודעת לדברים שאותם היא תופשת.