שוק אובייקטיבי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 860

 

שוק אובייקטיבי

על המציאות החיה שביסוד הכלכלה

למעשה, השוק - וזה כולל כל ערך אפשרי שלו - הוא אובייקטיבי, כלומר: הוא תמיד כולל את היבטי הרוח האנושית ואת היבטי המציאות הנתפשים על ידה. אובייקטיביות היא דינמית או, במלים אחרות, מציאות היא חיה - היא משתנית כל הזמן ושינוייה תלוים בפעולת התודעה התופשת את הקיום. לשנות את הקיום מבלי לשנות את התודעה הקיימת בו והתופשת אותו או, להיפך, לשנות את תפישת התודעה מבלי לשנות את מושא תפישתה איננו בגדר האפשרי.

בהשלכה לשוק, בין אם מדובר בשוק ניירות הערך או בשוק של טובין חומריים, משמעות הדבר היא שלא ניתן להפריד בין פעולות בני האדם המעורבים בו לבין ערכיהם - ואין זה משנה אם פעולות וערכים אלה הם בחומר או ברוח.

עסק טוב, כזה שבמונחים של שוק ניירות-ערך נקרא עסק "חזק", הוא כזה אם בני אדם משקיעים בו - ובכך הם מחזקים אותו. אם, אחרי היהפכו למהות מושכת מבחינת ערכו בשוק המניות, בני אדם נוספים משקיעים בו, הם עושים זאת מכיוון שהם מניחים שהוא חזק. עסק איננו מהות מתה, סטטית, אלא חיה, דינמית. אלה שמשקיעים בו רק על יסוד הצלחתו הרווחית עושים זאת על יסוד הנחתם שהוא יתחזק בעתיד. בהקשר זה, התחזקותו של עסק משמעה שיגדל ויניב רווחים גדולים יותר ויותר. דבר זה נובע מגישה דינמית, חיה, של הכלכלה והיא התפישה המציאותית היחידה הנכונה מכיוון שכלכלה היא דבר חי המתבטא בכך שכפי שהחיים הם תהליך שמתפתח או מתנוון כך גם אין עסקים אמיתיים ששוקטים על שמריהם.

שונים מכלל זה הם העסקים הלא אמיתיים, הממשלתיים, המבוססים על אלימות, שבהם מה שנראה כעיסקאות הוא למעשה העברות של ערכים שלא לצורך רווח ומבלי להתבסס על רווחיות טבעית אלא על כפיה ואז, באמת, מדובר בפעולה בלתי-חיה, שנראית כלפי חוץ כפעולת חיים אך היא בעצם פעולת מוות.

כשאנשים מסירים את תמיכתם מעסק מסויים הם מחלישים אותו. זו טעות נפוצה לחשוב שיש הפרדה בין שלב התצפית על החולשה והעזיבה. העזיבה היא הגורם לחולשה. אם נחלש עסק מסוים ואנשים עוזבים אותו בשל כך הם מחלישים אותו עוד יותר. הדינמיקה של פעולה זו היא חוק שהאובייקטיביות שלו שרירה כמו העובדה שיש הבדלים של חוזק וחולשה בין עסקים.

בכלכלה חשוב להבין שעקרונית אין זה נכון לחלק את האנשים העוסקים עם תוצריו של עסק כלשהו לשני חלקים - לקהל רוכשיו של מוצר ולמשקיעים בבורסה. למעשה, קהל הלקוחות של המוצר גם הוא משקיע בעסק - ופעמים רבות הוא המשקיע העיקרי והחשוב ביותר וזאת מכיוון שהצורך של אנשים במוצר שהעסק הנתון מייצר ו/או מספק משמש הגורם הראשון במעלה לביסוס קיומו של העסק. גם השקעותיהם של רוכשי ניירות הערך של העסק מתבססות, כגורם משני, על גורם ראשוני זה.

(בענין זה חשוב להעיר ולהדגיש כי גם במקרה של עסק שנמצא בתחילת דרכו ועדיין לא מכר את המוצרים שלו לציבור - כמו עסק מחקרי שעוסק במימון מחקר שנמצא בשלביו הראשונים - ההשקעה, גדולה ככל שתהיה, היא משנית מבחינת ערכה לעסק ביחס לסכום שיפדה העסק מלקוחותיו בעתיד, ואפילו הם בגדר פוטנציאל בלבד).

במובן זה, הערכים הגבוהים במיוחד, אלה המקדימים את זמנם, יהיו אלה הנתקלים בבעיות גיוס המימון הגדולות ביותר, בשל היות המשקיעים נדרשים לחכות זמן רב לרווחים, זולת עצם העובדה שמלכתחילה עליהם לראות רווחיות בפעולה המסויימת שהם נדרשים לממן.

מטבעו של שוק שהוא מתבסס על העתיד - על הסתירות שתיווצרנה, שירותים שיסופקו ומזון שימשיך להיות מסופק וזאת משום שטבעו של האדם הוא, ביסודו, כזה המותאם לתכנון עתידי, כלומר כזה שמתייחס ליישומי יכלתו העתידיים, למימושי ה"יכולות" שלו.

בניגוד לעובדה זו עומדת ההשקפה שהשוק - והכלכלה בכלל - הם ענין של חומר, כלומר של מה שמעוצב בצורה חומרית ו"כבר קיים" או "כבר נוצר". במלים אחרות: ההנחה שהפעילות הכלכלית האנושית איננה אלא חלוקה של מה שביסודו כבר קיים. לפי גישה זו עיקר השוק הוא חומרי וכבר נמצא עמנו (זו נגזרת של התפישה שקיים במציאות מצב של שימור חומר או אנרגיה וכל מה שקורה הוא רק "החלפות" במיקום וביחסים פנימיים בין מהויות המציאות). המזון, לפי תפישה זו, הוא היבט נגזר של השדות ולא להיפך, כלומר שהשדות הן מהות דינמית שצריכה טיפוח מתמיד ופעולה כל העת.

כך, כפי שעל כל חיה גדולה שנמצאת במאבק מתמיד לקיום, חיים טפילים, שמתייחסים אליה כאל דבר חומרי, תמידי ומובן מאליו, קיימים משקיעים רבים בבורסה אשר אינם תופשים את מצבה הדינמי של האנושות היצרנית. גם במקרה הטוב, מגיע אדם שהוא בעל כושר הפשטה ירוד, לראות את הכלכלה כעץ שעליו גדלים פירות בתקופות מסוימות.

למעשה, ראיית העולם כמהות חומרית קבועה הוא מצבם הרוחני של רוב האנשים בעולם: הם רואים את העולם כמהות רציפה, קבועה ובלתי משתנה ובונים את חייהם בהתאם. כאן, מפתיע אותם חוק טבע אשר מתבטא בעובדה שבטבע הפיסי אין קוים ישרים לגמרי ו...יש הפתעות. חלק גדול מהאנושות – והדבר נוגע גם לחלק גדול ממנהיגי העולם הלא-חופשי – אינם לוקחים כלל בחשבון את העובדה שכל מה שמביא לעולמנו המתקדם את העושר העצום שצמח בו במאה האחרונה לא היה קיים לולא היו בתמונה הכלכלית של העולם אנשי יצירה אובייקטיבית אשר לא יכלו ליצור את אשר משרת את האנושות אם היו חיים לפני מאתיים שנה.

זיהוי תנועות השוק על ידי בעלי שכל ישר חייב להוביל למסקנה כי אחת מאיכויות היסוד הראשיות של שוק אנושי היא חופש, שהחופש הוא הכרח בל-יגונה בהעברת והפצת הערכים הנוצרים על ידי האדם ממקום למקום על פני אדמות. העולם ישגשג ביחס ישר להבנתו של עקרון זה – וביחס ישר למידה שבה תתפתח המודעות העולמית לכך שאסור לשבש את מהלכיו הרווחיים של השוק ולנסות ולהכשיל את תנועתו הרווחית של העולם כולו לטובת עזרה לגורמים החלשים שבו. למעשה, המצב הפוליטי הקיים היום בעולם מציב את הדילמה הזו כל העת בפני מתכנני הכלכלה העולמיים והוא, יותר מכל גורם אובייקטיבי אחר, אחראי לעוני הקיים במדינות נחשלות, שענייהן מצפים מזה מאות שנים להזדמנות להשתלב כגורמים יצרניים בשוק העולמי.

 

נתונים נוספים