אובייקטיביות וסובייקטיביות ב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 829
אובייקטיביות וסובייקטיביות ב
השאלה היא: מהו היחס הנכון שבין העובדות האובייקטיביות לפרשנות הסובייקטיבית? התשובה: פרשנות אובייקטיבית.
אדם איננו יכול להפריד בין זיהוי העובדות שלו לפירושו אותן, אך הוא יכול – וצריך – להשתדל שפרשנותו תהיה אובייקטיבית, כלומר לסלק ממנה את הסובייקטיביות, דבר שתנאי היסוד לו הוא יכולת ההבחנה בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, כלומר בין מה שמצוי בלעדית בעולמו הפנימי של היחיד לבין עובדות העולם - מבלי לתת לעובדה שהן נתפשות על ידו להביא לראותן כסובייקטיביות. על המבצע זאת לדעת לא לתת לתפישותיו הפנימיות לעוות את שיפוטו לגבי עובדות העולם החיצון.
לצורך זה יש לזכור, בין היתר, כי תפישת מציאות פירושה תמיד יחס בין מוצא לנמצא, בין תודעת התופש לעובדות הנתפשות על ידה. זכירה זאת מאפשרת להפריד, כשמדובר במידע שמתקבל מבחוץ, בין גורמים סובייקטיביים לאובייקטיביים, כשאמת המידה להבחנה נקבעת על פי תפישת המציאות האובייקטיבית של היחיד.
כשיודע התופש את ההבדל בין מה שהוא תופש לאמצעי תפישתו, קיים יחס הדדי נאות בין יכולת התפישה והניתוח שלו לבין עובדות העולם, ואז מה שמתקבל על ידי התופש הוא בעל מעמד אובייקטיבי.
שני עולמות במציאות: האובייקטיבי, החיצוני, החופף למציאות כולה, והוא חיצוני ונצפה על ידי השכל באמצעות החושים – וסובייקטיבי, פנימי, של חלומות, דמיונות, טעויות ומשאלות היחיד. העולם החיצוני, המציאותי, האובייקטיבי, הוא העולם היציב, המוצק, זה שאפשר לסמוך עליו, זה שנשאר גם כשאינך חושב עליו או רואה אותו, זה שאתה יודע שאינך צריך לשמור עליו שימשיך להתקיים ושאם בנית עליו משהו, הדבר יישאר לנצח, אם בנית אותו בהתאם לחוקיו.
העולם האובייקטיבי, ההיבט החיצוני של המציאות האובייקטיבית, הוא העולם שממנו נשאב את הכוח – כלומר את הידע – לכבוש את העולם הפנימי. מן העולם החיצוני, עולם האמת, אנו לוקחים את כל הנתונים שאנו צורכים כדי להבין, להסתדר, לחקור וללמוד את העולם הפנימי שלנו, הסובייקטיבי. אם אנו משתמשים באובייקטיבי בצורה נכונה, יכולים אנו לחשוף גם את צידו האובייקטיבי של הסובייקטיבי.
תנועת ההתפתחות שלנו היא מן הפחות חשוב ליותר חשוב ומן הפשוט למסובך. בכדי להנחיל את האמת לשקר ואת הסדר באי הסדר וליצור עולמות מסודרים בתוך התהו ובהו – להיות אלוהים. אחרי שאנו לומדים את העולם החיצוני ואת כלליו, אנו מוכנים להסתער על עולמנו הפנימי בכדי לפתח את היכולות הייחודיות שקיימות רק בנו.
פיתוח יכולות אלה יאפשר לנו לבנות בעולם האמת, החיצוני, עוד ועוד, שוב ושוב, כדי להגדיל את עצמיותנו ועצמתנו. חלק מתהליך זה הוא של הגדרת תכליותנו לצורך השגתן.
מכיוון שסדר מהלכים זה מטפיסי, כלומר קיים באופן שאין לאדם ברירה לגביו, הוא נמצא תמיד ב"רקע" הפעולה האנושית, כפוטנציאל המצפה להגשמה, ניצול ויישום, ברובד הנפש האנושית. פוטנציאל זה איננו זהה בשלבי ההתפתחות השונים של אישיות היחיד ואיכותו מתפתחת ביחס ישר לאיכות ה"נטענת" בה על ידי חשיבתו של היחיד. זו, העוסקת בזיהוי ההיבט החיצוני של העולם, אחראית לבנות אותה כמכשיר אובייקטיבי של זיהוי המציאות.
עד כמה שמדובר במנגנון חי המובנה ברוח האדם, יש לו גם פעילות אוטומטית משל עצמו; הוא מבשר על קיומו בנטיות שבאות לידי ביטוי בנסיונות "לקצר" דרכים במעבר שבין העולמות: מיסטיציזם, חלומות בהקיץ, גניבה – אלה הם צורות שבהם מנסה אדם לעבור את השלבים שלעיל לא אחד אחד ולא בעמל הראוי אלא ב"קפיצות" ו"קיצורי דרך"; למשל, הגנב רוצה להיות עשיר ללא עבודה – והוא מקבל אישור רגשי מסויים על פעולתו מכך שמבחינה פוטנציאלית הוא יכול - ואולי אף צריך - להיות עשיר.
מפתח מסויים להבנת הענין יהיה בעובדה שעושר חמרי – כזה הבא לידי ביטוי ככסף, כוח פיזי, רכוש - מעניק חופש פעולה במציאות וחופש פעולה הוא מה שיש לנו בעולם האובייקטיבי. למעשה, העולם הסובייקטיבי מציג בפנטסיות שלו אפשרויות שניתנות, תיאורטית, למימוש בעולם האובייקטיבי – אך הן צורכות עבודה.
העבודה משמעה אובייקטיביות, כלומר שילוב של מופשט ומוחש, יודע ונודע, תודעה ועובדות. במלים אחרות, העבודה משמעה פעולה של ארגון החומר עפ"י הרוח, כלומר הבאת רעיונות מופשטים, הנמצאים בתחום הסובייקטיבי, אל המימד האובייקטיבי של העובדות המסויימות. כשהרעיונות נכונים, כלומר מתאימים למציאות, הפעולה הנכונה אפשרית במציאות ואז יש דבר נכון, כלומר אובייקטיבי.
במידה והיחיד האנושי מצליח במידה רבה ביישומיו את רעיונותיו במציאות, מצביע הדבר על מידה רבה של אובייקטיביות שקיימת בעולמו הסובייקטיבי. דבר זה מעיד על תודעה מפותחת, שיודעת היטב להבחין בהבדל שבין הסובייקטיביות לאובייקטיביות, דבר שהוא תנאי לקיומה של רוח טובה.