חיים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 797
חיים
לעתם מזומנות רגיל אני להיזכר בתשובתו של ג'ון גאלט לדאגני בספר "מרד הנפילים", כשהם נפגשים בעמק ההוא, כשהיא שואלת אותו מה עושים כל יושבי העמק והוא ענה לה "חיים" - כי זה בדיוק מה שהם היו עושים: חיים – ועוד איך: אכול ושתה כי מחר, שבו נמשיך את חיינו, איננו מבטל את היום! שם, בעמק, חיים בני האדם כמו שחיות הפרא האדירות חיות בטבע; כפי שהן חומקות בין שרכי הג'ונגל בזהירות וללא חת כך היו הם, אצילי אדם, חיים כשהם מצויידים באפשרויות פעולתו של האדם בטירה מבודדת זו, הרחק מהג'ונגל האנושי.
ומה ששומר על ערכי האדם במקום שבו מתקיימת חברה אנושית מוסרית הוא הידיעה – כאשר כל אדם יודע את מקומו ואת יכולתו. בחברה מסוג זה שבה נוכח האדם היצרני כמה כסף יש בידו אם הוא משיג בדעתו את עוצמתו של הפשע המכוון נגדו, אחרי ששב אליו זכרונו, והוא מבין כמה הפקירו בני אדם את את תרבויותיהם לברברים כי שכחו את מה שמאפשר את החיים האמיתיים...
והרי חיים גם אנחנו – או, לפחות, מנסים לחיות – בדיוק במצב שבו כל מה שמסביבנו הוא חורבותיהן של תרבויות שבנו אפשרויות חיים גדולות. אלה נפלו טרף, בשל מחלת שכחה מטורפת, לידיהם של פראים חדשים, כאלה שלא ידעו להעריך את מה שבידיהם, אלא את צורתו בחומר.
אינני מתאונן ואינני צועק: שדדוני! כי הברברי קנה לו את הזכות על התרבות ביושר אם מייסדיה הזניחוה. הרי איננו יכולים להאשים סופה בהרס אם לא התפתחה אלא כתוצאה של שינוי לחצים ותנועתו של אוויר לתוך ריק. אם מי שבנה בית לא ידע איך לשמור עליו אשמתו היא זו - ובכל זאת - מה חבל, כי מה שעומד על הפרק הוא החיים.