תרבות זמננו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 924
תרבות זמננו
מאת: משה קרוי
התרבות כולה היא מלכודת נוראה של תכנות על ידי חושך עם יוצאים מן הכלל מועטים. בטהובן, מוצרט, באך, מיכאל אנג'לו, ליאונרדו דה-וינצי. איין-ראנד - כל אלה באו מן האור להזכיר ש"יש מציאות אחרת". אבל לאחר שהם גוועו ברעב על ידי "שוק אמנותי" שסרב להכיר בהם, יצירותיהם נעלמו באוספיהם של אספנים פרטיים ששילמו בערכן הון - כדי להבטיח שהאור שבהן לא יגיע לאחרים. אין צורך לומר שבעולם הזה העוצמה הכספית נתונה בידי החושך. נקודה זו מביאה אותנו להיבט אחר של המערכת שבה אנו חיים: המערכת הכספית.
העשירים, אפילו אם היו ביסודם בני אור, שבויים על ידי עושרם. הם אחוזי פחד לאבדו, מלאי חוסר אמון בכל מכיריהם שמא בכוונתם לבזוז את רכושם ומקדישים את כל מאמציהם לבצר את "בטחונם" המלאכותי כנגד מערכות עוינות של מנגנוני מיסוי, מתחרים כלכליים, מנגנוני מדינה שונים ופשעים פשוטים. העניים, ביחוד בארצות ה"מתפתחות", חייבים להקדיש את כל זמנם ומרצם כדי לשמור על קיומם. אין להם רגע פנוי לזכור מי הם, מה הם, לשם מה הם בכלל חיים. המאמץ לשמר את החיים ממלא את כל זמנם וקשבם. השאלה "למה לחיות?" מאבדת את משמעותה.
וכך, עולם ה"יום יום הנורמלי" איננו אלא הסוואה גדולה ומתוחכמת לרשע קוסמי סדיסטי. כל ההיבטים שלו מיוסדים על רוע. כל כולם הם ביטוי למאמץ להסתיר מאיתנו את האמת ולהשכיח מאתנו, מבני האור, את מוצאנו, מקורנו, יעודנו האמיתי ומולדתנו האמיתית. לבן אור אין שום מולדת בעולם החושך. מולדתו איננה בארץ בה נולד. זו הארץ שבו נולד הגוף האחרון שבתוכו מצא את עצמו כלוא. מולדתו היא האור, האור שאבד.
מתוך "מלחמת בני אור בבני חושך"