מלחמת קרוי וראנד

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1062

מלחמת קרוי וראנד

העובדה ששמו של משה קרוי כרוך בתודעת הציבור בישראל עם שמה של אין ראנד איננה רק תוצאה של תמיכתו בקידום הפילוסופיה שלה בישראל, אלא גם האיחוד שנעשה בישראל בין רעיונותיהם ודמויותיהם האישיות, אשר ייצגו סמלים שנויים במחלוקת מבחינה אנושית-חברתית והיו, בתוקף ההסטוריה הפרטית שלהם, למושא התקפתם של מתנגדיהם.

הופעתו המטאורית של הפילוסוף ד"ר משה קרוי בישראל של שנת 1973, ביחד עם הצלחתו לתפוס תוך זמן קצר את תשומת לבו של הציבור הרחב באמצעות קידומה של תורת אין ראנד בישראל, והעובדה שלא הופיעה בישראל דמות ששיעור הקומה האינטלקטואלי שלה יוכל להתמודד עם האתגר, היתה לא רק התרחשות ייחודית ונדירה שכמותה לא הופיעה פה יותר מאז, אלא גם כזו שהממסד הישראלי מצא לנכון להילחם בה. מלחמה זו, שהחלה בניתוקו של קרוי מן החברה הישראלית באמצעות גירושו מהמדינה, הגיעה לשיאה ביצירת שמועות אשר, ללא יסוד עובדתי ממשי, התקיפוהו, הוקיעוהו והאשימוהו כאדם, כפילוסוף, כאיש משפחה וכבוגד.

בכל הרבדים הללו הוצג משה קרוי לציבור כבלתי-מוסרי, כשונא אדם, כאופורטוניסט, כמיסטיקן וכאנטי-חברתי – וזו היתה תגובתה של תרבותה הפושעת של ישראל נגד מה שראתה כאיום הרוחני הגדול והממשי ביותר על כל מעגלי קיומה. זה קרה בשל קריאת התגר של הפילוסוף האמיץ הן על הממסד הפילוסופי-רעיוני שהתבצר באקדמיה הישראלית, הן על הממסד הבטחוני והשלטוני בשל פגיעתם הכפייתית בזכויות הפרט והן בשל ראייתו את ישראל כדוגמה של הממסד הפוליטי המכוון נגד חירויות האדם וזכויותיו.

משה קרוי היה האדם היחיד בהסטוריה הישראלית (ואולי בכלל) אשר הצליח לתרגם את רעיונותיה הפוליטיים של אין ראנד לרמת המעשה – ופעולת ההתנגדות המקיפה שבה נתקל היתה, לפיכך, מלחמה משולבת לא רק נגד רעיונותיו אלא גם נגד רעיונותיה של אין ראנד. זוהי, על כן, הסיבה לכך שמלחמה זו עדיין נמשכת עד היום; דבר זה מתבטא בכך שבמקומות שבהם נזכר קרוי בתרבות הישראלית ניתן גם בימינו למצוא, עדיין, את שמה של ראנד כרוך בשמו של קרוי, כאשר מי שעושה זאת מנצל את המלחמה נגד קרוי גם כדי להוקיע באותה נשימה את עבודה של אין ראנד.

לפיכך חיה וקיימת עד היום מלחמתו של קרוי לא רק במובן של המלחמה נגד רעיונותיו אלא גם נגד מה שסימל כאשר קראה עליו מלחמה ה"חונטה" הישראלית, כשעסק בתמיכה בפילוסופיה של אין ראנד. לרבים מאלה שפוגשים את תיאור דמותו של קרוי בכתבים שעוסקים בכך בישראל מחכה חוויה של השמצה משולבת של דמויות קרוי וראנד. השמצה זו מתבצעת על ידי המתנגדים לרעיונות הנאצלים של הפילוסופיה של אין ראנד, תוך שהם משלבים בה שקרים, כשלים והאשמות הנובעים ממגמות הרוע שראנד יצאה נגדם כל חייה.

מכחישי תרומתה של אין ראנד לעולם (כמו אלה המציגים את קרוי כדמות שלילית) עושים זאת באמצעות כזבים הכורכים יחד את חיי שניהם ומבלבלים את הקוראים לגבי העובדות האמיתיות, הן כדי לטשטש את מלוא משמעותה של הפילוסופיה של אין ראנד (עם ו/או בלי סיועו של קרוי) והן כדי להוקיעם על יסוד אישי, כדי להתחמק מעימות הגותי ראוי עם תפיסותיהם הפילוסופיות. בהתקפה זו על אישיות האדם במקום על עמדותיו הפילוסופיות נכשלים מתנגדי ראנד וקרוי לא רק בכך שיש בדברים משום כשל הגיוני אלא גם בכך שהם חושפים את אי הצדק שקיים ביסודה של כל המגמה הנלחמת ברעיונות הפילוסוופיה של אין ראנד בעולם בכלל ובישראל בפרט.

בנוסף לכך הרי שביסודו של דבר מודים מתנגדים אלה מבלי משים גם בהיותם של רעיונות ראנד האיום הגדול ביותר על הפגיעה הקיימת בעולם האנושי בזכויות האדם – מה שמסביר מדוע היה החשש מרעיונותיה גדול כל כך, ואת ההתנגדות לה (ולקרוי) בדיקטטורה הישראלית.

בחינת הנאמר נגד ראנד וקרוי והמתפרסם עד היום באתרי הרשת החופשית מציגה תמונה טובה של צורת ההתנגדות ומהווה הדגמה מצויינת לדרך נלוזה של התקפה לא מוסרית. את הקטעים הבאים ליקטתי מכתבה שמצאתי ברשת בנושא משה קרוי, שבה - באופן לא מפתיע - לא מופיע שמו של מחברה (הקטעים שהדגשתי בקו הם אלה שאליהם אני מתייחס בהמשך:

קרוי היה צעיר מוכשר ביותר, שכבר מילדותו התבלט כ''ילד פלא'', כמעט גאון (ויש שטענו שיותר מכמעט). דוגמה אחת מני רבות ליצירתיותו כבר מגיל צעיר אפשר לראות במאמר ''יהיר, מתבודד, בלתי אהוד'' שאותו פירסם ככתב נוער ב''מעריב לנוער'' בהיותו בן 17. הוא התייתם מאביו בעודו נער, ורוב תקופת ילדותו נשלט לחלוטין בידי אימו, מורה ומנהלת מבריקה ודומיננטית. מסיבות שונות פיתח קרוי שנאה עזה כלפי אימו האוהבת, שנאה שכוונה לבסוף אל הרוב הגדול של המין האנושי.

תגובה: ככל שידוע לי אין שום תיעוד או עדות לשנאה כלשהי שרחש קרוי לאימו – וגם לא לכזו שרחש קרוי, לפי הכתוב, לכלל המין האנושי.

השקפותיה המיוחדות של ראנד על כך שזכותו של היחיד לא לעשות דבר למען החברה, אלא לעבוד למען עצמו בלבד; כי פעילות למען הזולת היא הרסנית מעצם טבעה, ואסור לאף אחד לכפות את דעותיו על הזולת. בעיני ראנד אין אידיאל נשגב יותר מאידיאל הפרט, ועליו לפתח את כל הכוחות הטמונים בו למען עצמו בלבד: ''חובתו הראשונה של האדם היא כלפי עצמו''.

תגובה: הרעיון שפעילות למען הזולת היא הרסנית מעצם טבעה איננו קיים בפילוסופיה של אין ראנד והוא מנוגד לה לחלוטין. זוהי דוגמה נוספת להמצאה שקרית, שיש רבים המאמינים בה – כנראה בגלל כתבים כמו זה. בפילוסופיה שלה שיבחה אמנם ראנד את פעולת האדם למען ערכיו שלו אך לא ראתה את הדבר כעולה בקנה אחד עם פגיעה באחרים, שאותה ראתה כלא-מוסרית.

תורה זאת קיבלה את השם ''אובייקטיביזם'', והיא זכתה להצלחה גדולה בארה''ב ובמיוחד בקרב בני הנוער (עד שאלה גדלו והתפכחו). מהר מאוד מצאה את עצמה ראנד עומדת בראשות קבוצה, ולמעשה מעין כת, שאותה ניהלה בעריצות, כשהיא מורה לתלמידיה כיצד בדיוק עליהם לחשוב ולהתנהג.

תגובה: האמירה שהאובייקטיביזם נפוץ בקרב בני נוער, בתוספת ההערה לגבי ההתפכחות מניחה שהקוראים, כמו הכותב, מעריכים את רעיונות אין ראנד כבלתי מתאימים לגיל הבגרות או כבלתי רציניים – מה שאין לו עדות או הוכחה בעובדות המציאות. הגדרת חוג תלמידיה של אין ראנד ככת נועדה לגרום לקורא דבר זה לחשוב שמדובר בקבוצה שנשלטת על ידי מנהיג שליט המפעיל שליטה לא רעיונית, והמשפיע באופן רגשי. דבר זה משתלב עם התיאור של ראנד כעריצה, וטופל עליה, בהקשר זה, עלילות שווא המאשימות אותה בפעולה של השפעה חברתית שאיננה מבוססת על שכלתנות אלא על פעולות פסיכולוגיות כלשהן. למותר לציין, בהקשר זה, כי לדבר מסוג זה אין כל עדויות מסייעות בחייה של אין ראנד.


ראנד השפיעה מאוד על סופרי מדע־בדיוני אחדים, ובהם רוברט היינלין. בהשראתה הוקמה ''המפלגה הליברטיאנית'', שחברים בה סופרי מד''ב רבים. אבל בגלל הבדלים דקים שבדקים בין תורתם ותורת הכת של ראנד, מיהרה זאת האחרונה לתקוף אותם כ''קומוניסטים מוסווים'' בסגנון הידוע של המקרתיסטים.

תגובה: התנועה הליברטריאנית דוגלת בחופש ומתנגדת להתערבות הממשל בכלכלה, אך ללא היסוד הפילוסופי הראוי ועל כך ביקרה אותה אין ראנד. החיבור בין אין ראנד ל"סגנון הידוע של המקרתיזם" מבטא את המיתוס המקארתיסטי של השמאל המאשים את החקירות האנטי-קומוניסטיות שניהל הסנטור מקארתי בדרכים פסולות, אך אלה לא היו האשמות המבוססות על עובדות אובייקטיביות וכך גם הקשר לאין ראנד. בהקשר זה יש להעיר כי בתקופה שבה התנהלו החקירות לגבי מעורבותו של הקומוניזם בארה"ב הוזמנה אין ראנד להשתתף כעדה בחקירות אלה - וכפי שאופייני הדבר ליורשי אנשי השמאל עד ימינו מוצאיםל הם לנכון לקשר את אין ראנד לכל מה שהוא בעל ריח של התנגדות לקומוניזם או לשמא.

בשלב מסוים ניהלה ראנד הנשואה רומן אהבה עם חסידה המבריק ביותר (וזאת כאשר בעלה הכנוע נאלץ לדעת על כך ולקבל זאת באהבה כדרישת אישתו מנהיגת הכת). אך כאשר גילתה שזה בוגד בה עם מישהי אחרת, השתוללה מכעס, פתחה נגדו במסע הכפשות וסילקה אותו מקבוצתה. הכת לא התאוששה יותר מפעולה זו ומרבות אחרות שגילו את פרצופה האמיתי: פריקית לא שפויה של שליטה, שלא הייתה שונה במאומה משנואי נפשה, הדיקטטורים הטוטליטאריים.

תגובה: האמירה "פריקית לא שפויה של שליטה" איננה מבוססת על עובדות ואין בחייה של ראנד שום אירוע שבו משליטה ראנד על מכריה, מיודעיה או תלמידיה כפייה כלשהי או מנסה לשלוט בחייהם. הדיקטטורים הטוטליטאריים אכן היו שנואי נפשה, בדיוק בהתאם לפילוסופיית החופש שלה, ובניגוד לאנשים לא מוסריים אלה, היא מעולם לא כפתה אדם כלשהו לפעול נגד רצונו.

דעותיו של קרוי עוררו עניין עצום בישראל, וקמו אנשים לא מעטים שרצו לצאת מ''הזומביות'' ולהפוך לאנוכיים רציונליים בהתאם למשנת קרוי. נוצרה קבוצה שלמה של ''אובייקטיבסיטים'' שניהלו פגישות וקיבלו הרצאות על תורת קרוי. הם אף פרסמו מגזין בשם הקולע ''אנוכי''. קרוי שימש כמעין ''גורו'' שלהם. הוא עצמו נתן דוגמה ומופת שרבים ראו צורך לחקות אותה, ובמהרה חדלו להגיע אורחים לביתו... כאשר (למשל) החל לדרוש מאורחים כסף עבור המים והתה שקיבלו בביתו. בנוסף, בהתאם לעקרונות האנוכיות הרציונלית, סילק את אימו מביתו ואיפשר לה להסתכל בצילומים של נכדתה רק תמורת תשלום. את הצילומים שלח לה לבסוף בצירוף חשבונית על המחיר.

תגובה: כמי שהיה חלק מקבוצת תלמידי האובייקטיביזם שבה מדובר והשתתף בהפקת "אנוכי" הריני להעיד כי לא היה לחברי קבוצת תלמידי אין ראנד בישראל שום קשר אישי עם משה קרוי, וקל וחומר שלא ראינוהו במנהיג או "גורו". עד כמה שידוע לי אין יסוד לרעיונות שביקש תשלום מאורחיו ואלה הומצאו, כנראה, כדי לתמוך באגדת היותו אנוכי לפי התיאוריה של האנוכיות הרציונלית. גם סיפור דרישות התשלום שלו כלפי אימו מצוץ מן האצבע וחסר יסוד הן מבחינה עובדתית והן מבחינה פילוסופית, כי רעיונות אין ראנד אינם מבוססים על עוינות כלשהי בין בני אדם ולא על התנהגות מסוג זה שבו האשימו את קרוי.

כל הכזבים, השקרים, הטעויות ואי ההבנות שקיימים בקטעים אלה היו, למעשה, לנחלת הציבור כולו, והשפיעו במיוחד על החלק שאיננו מבין את רעיונות אין ראנד (ולמעשה גם לא של קרוי). בכלל, הפרשנות המציגה את האנוכיות ככזו שלפיה מתכחש אדם לתרומתם של בני אדם אחרים לחייו, ובמיוחד לקרובי משפחתו, נובעת מאי הבנתה של החברה את הפרשנות הנפוצה של מושג האנוכיות, שלא נתמך על ידי אין ראנד כלל. בפרשנות של האנוכיות כמנוגדת לאנושיות יש רק מהרהורי ליבם של אלה שלא למדו את הפילוסופיה של אין ראנד עד כדי להבין את האנושיות הרבה של תורתה. זו, המכוונת את הלומדים אותה לדעת ולהעריך את מידת היותו של האדם המוסרי – שהוא יצרני בטבעו – רואה את שיתוף הפעולה בין בני האדם כיסוד חברתי חשוב ואת היחיד היצרני ככזה שמיטיב לחברה ומועיל לה.

בתמצית, מהווה המגמה הפילוסופית של אין ראנד – שקרוי סייע בקידומה בחברה הישראלית – ביטוי להערכה חברתית בין בני אדם וכיבוד זכויות האדם שלהם, אשר כל מי שקרא עליהם תגר והתנגד להם העיד בכך על עצמו שאחת מהשתיים: א. שהוא איננו מבין את מלוא משמעותם המעשית. ב. שהוא תומך בכפייה שיוזמים בני אדם נגד בני אדם אחרים. בפועל, ההתנגדות לרעיונות אין ראנד ולאישיותו של קרוי משרתים את אותה מטרה: המשך דיכויים של בני האדם על ידי עמיתיהם.

בפעולתו לקידום הפילוסופיה של אין ראנד, משה קרוי השתלב כמסייע לה במלחמתה המוסרית למען האמת, הצדק והטוב באשר הם. הצלחתו הגדולה בישראל, שהכתה גלים זמן רב אחרי שעזב את מדינת ישראל, התבטאה במידה הרבה שבה מוכנים היו אנשים להקשיב למשנתו ובחשיבות שמעניקים לו בני אדם עד היום כשעולה אישיותו לדיון. למיטב ידיעתנו שילם קרוי על ייחודיותו במטבע קשה של נדודים כדמות בלתי מוכרת בעולם, אשר "זוכה" ליתרונות מעטים מאד עקב יכולותיה הגדולות.

ויש מקום להזכיר כי כיליד הארץ זיהה משה קרוי את עזיבתו את ישראל כטעות והצהיר כי טוב היה אם נשאר בישראל ולא היה עוזב ליבשת אחרת. בשנות חייו האחרונות ציין כי טוב היה אם את התקופה שבה רכש לרעיונותיו מעריצים ותומכים בישראל היה ממשיך ומטפח כמורה או כמנהיג. בהקשר זה, שבו כבר מאוחר מכדי להצילו מגורלו, כדאי לציין כי עדיין לא מאוחר לעשות צדק עם מה שסימלה אישיותו במונחים של מלחמה למען הטוב בעולם, במיוחד על רקע אי הצדק הקשה שנעשה נגד אישיותו ברצח האופי שנעשה לו בישראל.

אוהד קמין

נתונים נוספים