חידה ושמה משה קרוי
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 2013
חידה ושמה משה קרוי
מעולם לא נפגשתי עם משה קרוי, עם זאת, הותירה בי אישיותו סימני שאלה רבים שאת התשובות על חלק מהן לקח עימו; מה שניתן לקרוא לו "חידת קרוי" משתרע על טווח המתחיל בשאלות לגבי דרכו האינטלקטואלית-פילוסופית, עובר בתהיות לגבי נסיבות מותו שעדיין לא הובהרו כראוי, ומגיע עד לשאלות לגבי המגמות שגרמו לו לעזוב את ישראל. לכל אלה יש יותר מתשובה אפשרית פשוטה אחת.
מותו של משה קרוי הפתיע אותי ביותר, אך לא פחות מכך גרם לי לצער עמוק, שכן תקופה ארוכה למדי ציפיתי להזדמנות לשוחח עימו והייתי בטוח שזו הזדמנה לי כאשר שב לישראל זמן קצר לפני מותו, אף כי לא היתה לי שום דרך ליצור עימו קשר. ביום ה30 למותו של משה קרוי נערך בבית הסופר בת"א ערב לזכרו ביוזמת אמו, שבו דיברו בין היתר ד"ר יוסף טרגין ואנשי אקדמיה שאת שמותיהם אינני זוכר. אם הערב תועד בהקלטות דבריהם יתכן שיש לכך ערך, אבל להערכתי יהיה קשה לגלות הקלטות אלה כי גם אימו, אשר ארגנה את הערב, כבר אינה נמצאת בין החיים.
מכל מקום, מה שהיה משותף לכל מי שהכיר את קרוי, ובלט בתקופה שקדמה למותו בדבריהם של מכריו, הוא שמה שהיה פעם הערכה והערצה לא קטנים כלפיו, במיוחד מהתקופה שבה קשרוהו לאין ראנד, כבר הסתיים ועבר מן העולם בשל פנייתו לנתיבים אחרים. אלה, אשר נגעו בגבולות הדת ותחומי התעניינות דוגמת הסיינטולוגיה והמדיטציה, נתפסו על ידי רבים ממעריציו מתקופת מלחמתו למען האנוכיות התבונית כבגידה בפילוסופיה השכלתנית ובמיוחד בזו של אין ראנד.
אך היו עוד מימדים והיבטים נסתרים של מה שהתרחש בסביבתו בשנות חייו האחרונות – ואין הכוונה לנושאים ה"צהובים" של חייו שעלו לכותרות, כמו מותה של אשתו. מדובר בנושאים הקשורים יותר לעיסוקיו האמיתיים בתחום הידע, שבהם הגיע להישגים מיוחדים והצליח ליצור קשרים עם בני אדם רבים ולהגיע להכרה מצידם של רבים שלא ברורה דרך היכרותם עימו או עם הפילוסופיה שלו. דוגמה לכך היתה תגובתה של השחקנית שירלי מקליין, ששהתה בישראל כאשר נפטר. באחד העיתונים מצאו לנכון לפרסם את הידיעה כי כאשר שמעה שהוא מת, מצאה לנכון לומר ש"היה אדם גדול". מסתבר שהגב' מקליין, שממש באותו עידן נקשרה בתודעת הציבור העולמי למדע הנסתר, שבו עסקה, הכירה איכשהו את עבודתו, שבישראל היתה סוד כמוס.
דבר זה היה תוצאה של התמדתו הבלתי נלאית של קרוי בעבודת החקירה הפילוסופית ופרסום תגליותיו. תוך כדי הפקת מחקרים וספרים, שהתפרסמו בעולם, הוא נדד לארצות שונות – וביניהם למזרח הרחוק - כדי לבדוק את מעשיותם של נושאים חדשים שגילה בתחום הרוח. מאוחר יותר ניסה להציג את פירות מאמציו אלה גם בישראל באמצעות מאמרים וספרים ובאחד מביקוריו בארה"ב נפגש בקליפורניה עם דן בן אמוץ, שבישראל סייע לו בעבר בהפקת "חיים לפי השכל". בקליפורניה עסק קרוי ביישום שיטת טיפול נפשי בטכניקה חדשנית שהמציא, תוך התבססות על ידע חדש ושוחח עימו על אפשרות של הגעה לישראל. על פרט אחרון זה למדתי ישירות מדן בן אמוץ, שסיפר לי על כך תוך כדי הבעת אכזבה ממה שראה כירידתו של הפילוסוף הנערץ עליו למצב של חיפוש דרכי קיום "בלתי מכובדות" כי קרוי העלה בפניו אפשרות של הרצאות לפני קבוצות חופשיות של מתעניינים והוא, בן אמוץ, ראה בכך משום פחיתות.
מאדם שקרוי קשר עימו קשרי ידידות, ושהיה כרוך באחת הפרשיות הנעלמות של מדינת ישראל הצעירה – מרדכי בן חורין (שבילה שנים רבות בכלא וקרוי, שהכירו כתלמיד אין ראנד לאחר שחרורו, הקדיש לו את ספרו "חיים לפי השכל") – למדתי על ההיקף הגדול של ההצלחה שהיתה לקרוי בתקופה שבה הרצה אורות תורת אין ראנד באוניברסיטת תל-אביב. אין ספק שפעולתו של קרוי בזמן ההוא – שנות ה70 – היכתה גלים בישראל. אך מה שנודע לי רק למעלה מ40 שנה מאוחר יותר בהקשר זה הוא שהנהלת האוניברסיטה לא חידשה עימו את הקשר המקצועי ולמעשה הפסיקה את עבודתו כמרצה.
הדבר גרם לי להבין, על רקע הידע שנצטבר ברשותי על דרך פעולתו של הממסד בישראל נגד רבים וטובים שלא השתלבו כראוי (בעיניו) בסדר הדברים המקומי, כי לא מן הנמנע הדבר שגם משה קרוי היה אחד מקרבנות השיטה השלטת במדינת ישראל, אשר פעלה כדי לגרש אותו ממנה. כדי להעריך את מידת המציאותיות של אפשרות זו יש צורך בהערכת מידת חששם של קברניטי המדינה מפעילותו של נביא האנוכיות הרציונלית בחברה ריכוזית. בהקשר זה יש סבירות לא קטנה להנחה שבישראל הקטנה, שבה עורר קרוי סערה ציבורית שהכניסה רבים מאזרחי המדינה לויכוח פילוסופי, היה הדבר לצנינים בעיני רבים – במיוחד כאשר הפילוסופיה שבה דגל קרוי היתה כזו של חירות כה טהורה.
מבחינה זו ברור כי מותו של קרוי היה בבחינת "פתרון" ל"בעיית" קרוי במעגלים חברתיים ממסדיים מסויימים, אשר אוימו על ידי קרוי בדרך שבה לא אוימו מעולם על ידי שום גורם אחר. שכן במדינת ישראל, שבה שולטת מכונת שלטון מתוחכמת, הקושרת את האקדמיה עם הריכוזיות הסוציאליסטית בעיסקת חבילה, לא קם מעולם פילוסוף מבריק כל כך שהרים את קולו נגד אי המוסריות של השיטה כולה, החל מפגמיה הפילוסופיים וכלה בפוליטיים.
בישראל הציג ד"ר משה קרוי ערעור הן על הנחות היסוד החומרניות של הממסד המדעי העכשווי והן על פגיעתה של המדינה בזכויות האדם של אזרחיה – וזו התעמתה נגדו באמצעות מסע הוקעה מתוזמר של הפצה בציבור של שמועות, רכילויות ופגיעות עקיפות נגד אישיותו ה"לא ידידותית". בהקשר זה הוצגה "ירידתו" (כך כינו אז את מי שיצא את המדינה) מישראל כבלתי-פטריוטית, שהשתלבה עם הטפתו לאנוכיות. נגד זו, שבעיני רבים נחשבת כהוכחה ל"אי תקינות" מוסרית של הדוגל בה, לא נמצא מעולם, בכל זמן חייו, אדם בעל שיעור קומה אינטלקטואלי שיצליח להתעמת עם השגותיו ולסתור אותן.
רק כאשר נתגלה לי, אחרי שנים רבות, כי מה שהקדים את נסיעתו של משה קרוי לאוסטרליה היה העובדה שלא ניתן לו להמשיך בעבודתו באוניברסיטת תל-אביב, ראיתי את הקשר האפשרי בין הדבר לבין המסורת הישראלית, של פגיעה כה קשה בבניה ה"סוררים" עד שאין הם מוצאים בה מקום.
בארה"ב זכתה הפילוסופית אין ראנד, שהפילוסופיה שלה קראה תגר על יסודותיה הרעיוניים של החברה כולה, לחוות על עצמה את תוצאות "חטאה" זה בכך שהיא לא זכתה לראות בחייה את שיטתה מקבלת את הכבוד שלו היא ראויה. אך בזמן שבו הסתפקה האקדמיה הפילוסופית בארה"ב בהתעלמות מעבודת אין ראנד, מצאה לנכון התרבות הישראלית להעניק למשה קרוי טיפול אישי מיוחד וישיר, אשר ערער את מעמדו הפילוסופי-אינטלקטואלי בעיני הציבור בכך שחיבר אותו ל"חזרה בתשובה", מיסטיציזם, שגעון ושערוריות משפחתיות בהיקף שדי בו כדי להבטיח שמצבו הקיומי-כלכלי של היהודי הנודד קרוי לא יאפשר לו לאיים על שלוות ישראל בעתיד הקרוב.
עד היום - שנים לא מעטות אחרי מותו - עדיין ניתן לחוש את עוצמת הכזבים ולשון הרע ששוסו בדמותו באמצעות עובדה פשוטה: שרבים מאמינים כי התאבד על אף שאין לדבר זה שום עדות מסייעת.
היום, כאשר מעטים ביותר בישראל זוכרים את השם משה קרוי, נראה שההגלייה המגמתית של המורד הרוחני הצליחה. אך למעשה, כל מי שינסה להרים אחת מהאבנים המונחות על קברו, יגלה שבנושא קרוי רב המכוסה עלח הגלוי ורבים הכזבים על האמת. מעניין, בהקשר זה, לדעת כי ספריו של קרוי עדיין משוטטים בארצנו וכי עדיין קורים בענינו של קרוי דברים לא מוסברים כמו היעלמותם, לפני זמן קצר ביחס, של קטעי עיתונות הנוגעים לאיש מספריית "אריאלה" בתל-אביב...