אני והקשר בין אין ראנד ל"מנהיגות יהודית"

אני והקשר בין אין ראנד ל"מנהיגות יהודית"

בעיצומה של בדיקת תקינות הלב שנערכה לי במחלקת הלב בבי"ח "וולפסון", עת הייתי מחובר למיכשור שמדד את פעילות לבי, ניגש אלי מנהל המחלקה ושאלני: "מר קמין, תסביר לי, בבקשה, איך מגיעים מ"כמעיין המתגבר" ל"מנהיגות יהודית"?"

תשובתי היתה: "אצל אין ראנד למדתי כי יש בעולם שני סוגי בני אדם: יצרנים ובוזזים. בלימודי את ההסטוריה ואת מסורת ישראל הגעתי למסקנה כי העם היהודי הוא היצרני ביותר בהסטוריה האנושית."

זוהי, מנקודת מבטי, תמצית תגליתי בנושא הקשר בין הפילוסופיה של אין ראנד – המציאותיות – לבין מסורת ישראל. מכיוון שבמשך זמן רב עסקתי ביישום אמונתי הערכית למציאות המעשית בהתמודדות נגד השיטה הפוליטית, בנסיוני ליישם בפועל את המסקנות המשולבות של אלה למטרת תיקון העולם, הגעתי למסקנה שתנועת "מנהיגות יהודית" היא השילוב המנצח שמחזיק היום בסיכוי ליישם בדרך הטובה ביותר את הערכים הטובים של מסורת ישראל וערכי הפילוסופיה מציאותית.

למעשה, דבר זה גם קיים ביסוד נוסחת השילוב בין מסורת ישראל לליברליזם הפילוסופי, שלדעתי הוא אשר מעניק ל"מנהיגות" חלק גדול מהצלחתה המעשית בפוליטיקה, כי שני אלה אינם אלא היבטים משלימים של מהות אחת, שאיננה אלא הטוב שקיים במציאות, שמתבטא בחירות, בבחירה, בצדק – ובמקורם, שהוא אחד ושמו אחד.