אבות הבגידה

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 801

 

אבות הבגידה

על אף שהפילוסופיה של אין ראנד מציעה את הברירה המתקדמת והמתוחכמת ביותר למצב העולם, אין היא מוכרת דיה לבני אדם. דבר זה אינו נובע רק מדחייתה על ידי מתנגדיה אלא גם מניהול לא יעיל של ערכיה על ידי מוביליה אשר, במובן זה, בגדו בה. הפילוסופיה של אין ראנד נמצאת, בעולם של היום, במעמד של קרבן נבגד בשל העובדה שהממסד שלקח על עצמו את האחריות לדאוג לעניניה מעל באחריות זו ובמקום לעסוק באופן נחוש בקרב הרעיוני על האמת והצדק המוחזקים בידי התרבות האנושית, שבו השקיעה אין ראנד את עיקר מאמציה, ממוקדים אנשי ממסד זה בעימותים פוליטיים שחלקם הגדול נסב על ענינים פרטיים ואישיים משניים, אשר אינם נוגעים כלל לסוגיות העקרוניות שעימם התמודדה אין ראנד בעבודתה.

אופייני לכך הוא המקרה של הבגידה שהתחוללה בין תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל, אשר נתמכה על ידי מוסד אין ראנד באופן בלתי מבוסס עובדתית, הסותר לא רק את הליכי המנהל התקין ואת כללי ההתנהגות הראויים מבחינה אנושית אלא אף את עקרונות המוסר של אין ראנד, במיוחד בפגיעתו (של הממסד) בפעולותיו בזכויות האדם של בני האדם השותפים לפעילות הפילוסופיה של אין ראנד בישראל.

מה שקרה בנושא זה בישראל לא היה הפעם הראשונה שהתנועה התרבותית הצעירה שהתפתחה בעקבות עלייתה של פילוסופיה זו על הבמה בעולם נתקלה בבעיות פנימיות קשות. למעשה, בימינו נמצא ממסד הפילוסופיה של אין ראנד בארה"ב שסוע בין שני ארגונים לפחות, כששניהם רואים עצמם כמייצגים אותה, תוך כדי קיומו של ניתוק וניגוד ביניהם. בנוסף לכך נותקו מקשר עם מוסד אין ראנד, שבראשו ד"ר ליאונרד פיקוף, מספר אישים בעלי שיעור קומה שהוכיחו בעבר ידע רב בנושאי פילוסופיה זו ואף עשו רבות למענה. ניתוק זה נוצר על רקע של בעיות שהוצהרו כמקצועיות, אך נוצר בחלק לא מבוטל מן הציבור המקורב לפילוסופיה של אין ראנד, הרושם כי מדובר בסיבות שונות, פוליטיות בעיקרן. על רקע בעיות אלה קשה להתחמק מלשאול האם אין בעצם רעיונותיה של ראנד בעיות עקרוניות הגורמות לבעייתיות מסוג זה.

אין ספק כי כל אלה הם חלק מההסבר לכך שמעמדה העכשווי של הפילוסופיה של אין ראנד בחברה איננו מזהיר ושבאופן כללי היא נמצאת היום במצב של שיתוק ביחס לכוחה האפשרי. על פרט אחרון זה ניתן לעמוד באמצעות השוואת מעמדה העכשווי של פילוסופיה זו בציבור ביחס להתפשטותה המהירה בארה"ב באמצע שנות ה60, כאשר יצאה לראשונה אל הציבור הרחב דרך ספריה ומאמריה של אין ראנד, אשר כללו את הספר "כמעיין המתגבר" ואת הסרט שנעשה על פיו. אז, כשאין ראנד עדיין היתה בחיים, זכו להצלחה גדולה הקורסים שהעביר בתחום זה באמריקה נתנאל ברנדן, שהיה אחד מטובי תלמידיה.

מה שסיים את תנופתה של תנועה זו היה ניתוק שגזרה אין ראנד על יחסיה עם ברנדן בשל סכסוך אישי שנתגלע ביניהם. ניתוק זה, הקיים עד היום בין חברי מוסד הפילוסופיה של אין ראנד לבין נתנאל ברנדן, מבטא את מה שהיה לאחד המאפיינים הפסיכולוגיים של ממסד זה, כפי שהתבטא הדבר בעשרות השנים שבאו אח"כ, שבהן הוכרזו סוגים כאלה של נתק גם ביחסיו של מוסד הפילוסופיה של אין ראנד עם ד"ר קלי וד"ר ריזמן, ששניהם היו לפני כן שותפים בכירים לעשיה בהפצתה של פילוסופיה זו בציבור. בשני מקרים אלה לא היה היסוד לניתוק ענין פילוסופי עקרוני אלא כזה המבוסס על דברים שונים כמו יחסים אישיים.

ד"ר ליאונרד פיקוף, שהיה הקרוב אל אין ראנד ביותר מבין תלמידיה בערוב חייה, ושלידיו העבירה את נכסיה עם מותה, נזכר בין תלמידי הפילוסופיה שלה כ"יורשה הרשמי" ובתוקף זה – ביחד עם ניהולו העקרוני את מוסד אין ראנד ועבודתו הרבה בנושא זה, החל מהרצאות וכלה בהפקת ספר המציג את הפילוסופיה של אין ראנד – הוא מהווה עבור רבים מהם עד היום נושא דגלה ומנהיגה של התנועה האובייקטיביסטית. אך מדיניותו העכשווית של מוסד אין ראנד מכוונת בעיקר לתעמולה פוליטית, שממוקדת במאבקים למען כלכלה חופשית, הנמצאים היום על סדר היום של הפוליטיקה האמריקנית.

בישראל קודם לפני שנות דור הענין הציבורי בפילוסופיה של אין ראנד על ידי ד"ר משה קרוי, אשר הביא לכך שפילוסופיה זו הכתה גלים והפכה לחלק מרכזי בדיון הציבורי הישראלי. באחת ההזדמנויות שבהן התייחס הפילוסוף משה קרוי למצבה של הפילוסופיה של אין ראנד הוא מצא לנכון לציין כי יש לפילוסופיה זו שני סוגי אויבים המאיימים עליה: האחד הוא הצד של מתנגדיה הרעיוניים - מה שניתן לראות כאויביה ה"רגילים" של כל אידיאולוגיה – והשני הוא הצד של תלמידיה, אשר מצהירים על נאמנות כה גדולה לתורתה עד שלשם הגנה עליה הם מוכנים להילחם פוליטית בכל מי שלדעתם מאיים עליה.

בהקשר זה ועל רקע הצהרה זו נראה שאין זה צירוף מקרים שהבגידה שהתרחשה בישראל, ואשר הביאה חלק מקבוצת תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד בישראל להוקיע את חבריהם כבוגדים בדרכה התחילה את צעדיה בהתנערות מתרומתו של קרוי לאובייקטיביזם המקומי וסיימה בהוקעת כל מי שהעריך את עבודתו בגלל עצם ראייתו החיובית את עבודתו של משה קרוי. למעשה, הצעד המוצהר הראשון שבגללו האשימו "נאמנים" אלה את חבריהם, תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד, בסוף שנות ה90, היה תביעה שיתנערו בפומבי מהרושם שהיה עלול להיווצר בציבור כי משה קרוי מייצג בדרך כלשהי את רעיונות אין ראנד.

בשל העובדה שבשנות חייו האחרונות עסק קרוי, שעזב את ישראל לאוסטרליה, בעבודת מחקר פילוסופית שלא התיימרה ללכת בדרכה של אין ראנד, היתה תביעה זו מגוחכת לגמרי. ואף על פי כן היא היוותה את השלב הראשון במגמה הישראלית של הוקעת תלמידי אין ראנד רבים על "סטיה" מדרכה של ראנד. מגמה זו חוזקה כאשר מצאו לנכון "מגיני" אין ראנד לראות את כל מי שעסק בחקירה ובבירור חופשיים של נושאים פילוסופיים ורעיוניים פרטיים - וברוח הניתוק הפוליטי שלעיל, היה שיאה של מגמה זו, אשר נתמכה על ידי מוסד אין ראנד, ניתוק קשר מלא עם לא מעטים שהשקיעו שנים רבות של עבודה ועמל חיים רב בהפצת רעיונותיה של אין ראנד בציבור הישראלי.

ברמה פוליטית יסודית היה די בכך כדי לבסס תביעה על בגידה עקרונית נגד מוסד אין ראנד שפעל נגד חופש המחקר והביטוי, אך מעבר לפגיעה האנושית בזכויות האדם של כל מי שהוצא אל "מחוץ למחנה" בגלל שנחשד בחריגה בלתי מורשית ממסגרות הפילוסופיה של אין ראנד (מה שנעשה ללא בירור, בדיקה או אימות מציאותיים ורעיוניים ראויים) יצרה פעולה זו בישראל את סוג התגובה האנושית שכנראה תרמה לשיתוק הכלל-עולמי שכל התנועה נמצאת בו בימינו.

ממה שקרה בישראל ניתן היה לראות בבירור את שתי תופעות התגובה המשלימות שיצרו את השיתוק הזה: א. את הפסקת פעולות החקירה של תלמידי אין ראנד בתחומי ידע אחרים בשל החשש שמא ימצאו את עצמם מחוץ לחבורה (מדובר בתחומים שבהם עלולים הם להפר את הכללים שנקבעו על ידי אנשי הממסד שפועלים ברמה פוליטית באופייה מבלי לאפשר לתלמידי אין ראנד את החופש המלא לחשוב, ללמוד ולהשתמש בשיפוטם היחידאי). ב. את עצירת התנועה הטבעית של התפתחות ידיעתית בתחום הפילוסופיה, מה שאחראי כנראה להיחלשות גדולה בתחום היצירה ההגותית המציאותית בעידן האחרון, למעט בתחום הפוליטי-כלכלי.

בשל הדגש הגדול שהונח על ידי המעורבים בהיבטים הפוליטיים המצומצמים של ההתרחשויות בקבוצת התעניינים המעורבים בפילוסופיה של אין ראנד, הוסט מרכז הכובד של מיקוד התנועה ממישור העימות הראוי לתנועה הגותית למישור משני, חסר חשיבות וזניח ביחס, פוליטי בעיקרו. כתוצאה מכך הוזנח העימות החשוב של הפילוסופיה של אין ראנד עם האתגרים הרעיוניים וההגותיים של פילוסופיה זו עם הערכים התרבותיים שמיוצגים על ידי האלטרנטיבה הרוחנית השלטת בתרבות האנושית.

למעשה, נטש הממסד שלקח על עצמו לדאוג לקידום עניניה של הפילוסופיה של אין ראנד את העימות הנחוץ עם כל הרעיונות, המחשבות והערכים הקיימים בתרבות, שעליהם קראה אין ראנד תגר. בשנים האחרונות יבש כמעט לגמרי מעיין הפעילות החוקרת של תלמידי המציאותיות בתחומים כמו פילוסופיה, חינוך, תרבות ואמנות – ולמעשה נבלמה כל התנועה החיה של ממשיכי דרכה של אין ראנד בגלל דאגתם של "שומרי הסף" שהופקדו על ידי הממסד כדי לשמור על דלתותיו.

עד כמה שניתן ללמוד ממה שהתרחש בנושא זה בישראל ובארה"ב אין המחזיקים המוצהרים במורשת הפילוסופיה של אין ראנד מצויידים ביכולות שיאפשרו להם לבחון את המידה שבה תלמידי הפילוסופיה הזו, אשר לוקחים על עצמם לבחון נתיבים חדשים ליישומה, מצליחים לעמוד במשימה. לפחות כפי שהוכח במקרה הישראלי לא קיבלו תלמידי אין ראנד בישראל ממוסד אין ראנד אפילו את תנאי היסוד של התייחסות רצינית לרעיונותיהם.

היעדר יכולת התמודדות זו ביחד עם חוסר מוכנות לבדיקה ראויה של הדברים מבחינה פילוסופית הוכיחו עד כמה מעוות סולם הערכים של ממסד זה, שחשובים לו יותר שמירה והקפדה על מסגרות וכללים חברתיים מאשר האמת והצדק – ועד כמה עמוקה הבגידה הממסדית הן ברוח הפילוסופיה של אין ראנד והן בתלמידיה, המעוניינים לשמור את גחלת מורשתה.

בחינה כוללת של מדיניות ההתנהלות של ממסד הפילוסופיה של אין ראנד מציגה מחדל רציף של הנושאים את דגל רעיונותיה בציבור. למעשה, ההיבט היחידי שבו היתה פעולתם נכונה הוא ההתמדה שבה דאגו להמשך הדפסתם והפצתם של כתביה, אך זולת זאת הסתכמה מגמתם בשמירה על גחלת רעיונותיה בהתאם ליכולתם להבין את השלכותיהם, כאשר פעמים רבות אין יכולת זו מספקת.

לנו נותר רק לקוות כי משלמי המסים של מדינת אין ראנד, כלומר אלה התומכים בתרומותיהם את הממסד האובייקטיבסטי, ישכילו להבין כי אלה המנהלים ממסד זה אינם מתאימים לנהלו בהתאם לרוח האמיתית של הפילוסופיה שלה. יתכן כי לצורך זה צריכים הם לדעת להבחין בין הפסיכולוגיה של אין ראנד לפילוסופיה שלה אך כך או כך, כדאי שילמדו הבדל זה מהר לטובת עתיד האנושות, שפילוסופיה זו יכולה להועיל לה.