מעמדו הנאות של השונה

| הדפסה |

פרטים: עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37; כניסות: 688

השגת האמת היא עמל שנמשך לעתים קרובות במשך חיים שלמים. מבחינה זו אין זה מציאותי לצפות שבני אדם יחזיקו בידע נכון לגבי המציאות באופן אוטומטי. על אף זאת, לעתים מזומנות ניתן לראות איך תלמידים זוטרים של הפילוסופיה של אין ראנד מתייחסים בצורה שלילית לבני אדם שדעתם שונה משלהם, מבלי שהם מבינים שבגישה זו שלהם הם פוגעים לא רק באמת המציאותית אלא גם בערך היחיד, שהרי מעבר משלב ידיעתי אחד למשנהו הוא נכס צאן ברזל של כל התפתחות חינוכית.

השיעור היסודי בבניית חברה בריאה וצומחת הוא יכולתך לקבל שונויות בעמדות לגבי רעיונות כל עוד הן אינן פוגעות בזכויות היסוד של בני האדם הנמצאים בה, אף אם אין אתה מסכים עימם. בניגוד לגישתם של אלה המנתקים כל קשר או מגע עם כל מי שדעתם איננה עולה בקנה אחד עימם או איננה כדעתם, יש לאמץ את הגישה של יצירת קשר בין בעלי דעות שונות, כאשר קיים ביניהם יסוד זיהוי משותף של התאמה ערכית לגבי ערכי יסוד, כמו זכויות האדם.

בשל הצורך לשמור על רעננות מחשבתית לצורך עימות מתמיד עם רעיונות חדשים, יש להוקיע את התופעה של תלמידי אובייקטיביזם שמנתקים יחסים בגלל חילוקי דעות בענין יישומי אובייקטיביזם, במיוחד כאשר יישומים אלה אינם מערערים על זכויות האדם או פוגעים בהן.

לפי הגישה הנהוגה זו בידי חלק מתלמידי הפילוסופיה של אין ראנד, הפוסלים על הסף כל אי הסכמה שבה הם נפגשים, ג'ון גאלט וד'אנקוניה לעולם לא היו מתקרבים ב"אטלס" לרירדן ולדאגני (ולא בכדי הדגישה ראנד בספר זה אפילו את אפשרות קיומו של יסוד לשנאה ולמלחמה בשלב מסויים בין הצדדים). בדומה לכך, הוארד רוארק, גיבור "כמעיין המתגבר", מעולם לא היה מתקרב לואיננד (במיוחד אחרי שזה האחרון זוהה במפורש כאדם רע על ידי מורו של רוארק) וב"אנו החיים" קירה לא היתה מדברת עם קומוניסט בכיר כמו אנדריי מלכתחילה. כל גישותיהם אלה של גיבוריה הספרותיים של ראנד הם צורות מפורשות של התמודדות ראויה והגיונית של בני אדם בריאים עם בעלי גישות מנוגדות שעל אף שהם מתנגדים להם במודע ובמוצהר, הם מחזיקים ביסוד פסיכולוגי מתאים מבחינה אנושית לדיון, שיתופיות ולפיכך גם לשיפור.

יתרה מזו: התמודדות קרובה זו עם בעלי עמדות מנוגדות – וגם עם אויבים מושבעים – איננה מוזכרת על ידי ראנד בספריה באופן מקרי, אלא כחלק ממדיניות שבעל שכל צריך לאמץ בחייו, כצורת פעולה הכרחית בעולם שיושביו חולים מבחינה רעיונית במחלה שבידי הפילוסופיה המציאותית להבריאה. ברוח זו, תלמידיה של פילוסופיה המחזיקה בתשובות לחוליי אנוש צריכים לראות את עצמם כרופאיה בכוח של מגפה שכולנו חיים בעיצומה.

מכך, על יסוד קל וחומר, ניתן לראות עד כמה גרוע ניתוק קשר עם אדם שאיננו מערער על זכויות האדם שלך ואינו מאיים עליהן, שיש עימו זהות ערכים מפורשת בכל ערכי היסוד, ואשר איננו מסכים עימך לגבי יישומן. בהקשר של נטיה כזו יש לחשוד בכך שבניתוק יחסים עם אדם על יסוד יישומי כזה מובנית חולשה יישומית שמשמעה מחדל הבנה של מציאות האדם ומחשבה על יישום פוליטי מיסטי של "לגעת בלי מגע" ו"לימוד ללא לימוד".

בהקשר שבו על תלמידי הפילוסופיה של אין ראנד להיות מוכנים למלחמת עולם רעיונית, כשלים אלה הם נגזרים של רעיון מוטעה שמשמעו שניתן להעביר ידע בין בני אדם דרך מתווכים ועל טהרת המושגיות, ללא המחשה עובדתית או התייחסות לעובדה שטבע האדם איננו מספק לאדם ידע אוטומטי על המציאות. בהקשר זה חשוב שיבינו תלמידי האובייקטיביזם כי אף אדם - והם בכלל זה - אינו נולד עם ידע שלם.

במחשבה שיש לנתק יחסים עם מי שתפיסת המציאות שלו שונה משלך יש משום בגידה בכוחו הגלום של היחיד האנושי ולמעשה בגידה בערך האינדבידואליזם. אך אם מיישמים את הרעיון האובייקטיביסטי הרואה בבני האדם את כוח היחידאיות האישית שלהם, נתבע זה המחזיק ברעיונות נכונים לגלות כבוד לעמדתו של אדם שחושב בדרך שונה משלו. מבחינה זו, דווקא הגישה הנאורה, הרואה את ההתפתחות הרעיונית של היחיד כדרך המכובדת היחידה שבאמצעותה יש להפיץ רעיונות בעולם, היא זו שבה יש לדגול כדי שהפילוסופיה של ראנד תכבוש את העולם.