ביקורת, כאב, ידידות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 638
ביקורת, כאב, ידידות
כמה הערות לגבי קבלת ביקורת ידידותית
אני אומר לך שאתה לא בסדר בגלל ענין מסוים ואתה מתחיל להתגונן באמצעות התקפה עלי, בה אתה תובע ממני שאוכיח בפרטים את הביקורת שלי עליך. במיוחד בין ידידים מוצהרים כמונו, זו איננה פעולה נכונה. הדבר נובע מן הסיבות הבאה: אם אני מבקר אותך זה אומר, יסודית, שאני בצד שלך, שאכפת לי ממך, כי אם לא כן, לא הייתי מטריח את עצמי לבקר אותך. מתוך נקודת מוצא זו, אפילו אם אני טועה, צריך להיות לך ענין לבדוק את הביקורת שלי לפחות כדי לשמור על ידידותנו המהווה עבורך ערך. בנוסף לכך, אני מציע לך לחשוב על ההערות הבאות:
א. אני אינני פוגע בך, אלא אם כן אתה פוגע בעצמך, כלומר אם אתה מפרש את דברי כנסיון לפגוע בך. אם אתה עושה זאת וזה נכון, אז אני אויבך וממילא אין לך מה לעסוק עמי מילולית כי אנחנו במלחמה ואז הדיון הוא ממין שונה לגמרי, אך אם אני ידידך, אז בשום מקרה, בין אם צודק אני ובין אם טועה, זה איננו מוצדק מצידך להתקיפני. להיפך, חייב אתה לנסות ולברר, אם בכלל, את הטעות על בסיס ידידותי. אחרת, אתה נמצא תובע ממני אנרגיה נוספת על מה שכבר נתתי לך ולמעשה אתה תעשה כמעשהו של זה שקיבל אצבע והוא תובע את כל היד.
ב. הבעיה, אם היא בכלל קיימת, איננה, מכל מקום, ביני לבינך אלא בינך לבין עצמך. אם אני מתריע על ליקויים מסוימים בתיפקודך, אני ממקד אותך בענינים שהם בינך לבין עצמך, כלומר: אתה צריך לבדוק אם הדבר נכון או לא נכון קודם כל ובעיקר בד' אמותיך ובטווח שבין חייך לקיומך. אז, ורק לאחר שסיכמת לעצמך אם אני צודק או לא, אתה יכול להוסיף דיון עניני עימי. אבל, באופן יסודי, הבעיה איננה פוליטית, אלא אם כן היא הוצגה ככזו.
ג. אין במציאות עיקרון הכופה עלי להסביר לך כל אמירה שהיא - כפי שאין במציאות עיקרון הכופה עליך להאזין לי או להסכים עמי. אני אינני מחויב להוכיח את מה שאני אומר ואם אתה מנסה להצמיד אותי להוכחות לוגיות בגלל שלא נעים לך לשמוע ביקורת אתה תמצא את עצמך במצב שבו לא תשמע שום ביקורת, מכיוון שאתה מקשה על זה שנותן לך את שירות הביקורת, שממילא פעולתו קשה ובעלת אחריות. זה די קשה להגיע למסקנה מסוימת על תפקודו של מישהו מבלי שצריך האדם לברר ברמה של יכולת הוכחה לוגית לעצמו ולאחר במה הענין. אם אין לך אימון באינטואיציה ובשכל ישר של זה שמבקר אותך אז אתה יכול מלכתחילה לומר לו שלא יבקר אותך, או שיבקר רק בתנאים מסוימים.
ד. בגלל שקל יותר לבקר את החוץ מאשר את הפנים, ואת האחר מאשר את עצמך, אך טבעי הדבר שאנשים יפעילו ביקורת כפי שמפעילים התמחות טיפולית אחרת ויתייחסו אליה כך. לעתים קרובות קורה שבני האדם הקרובים אליך מותחים עליך ביקורת ולעתים קרובות קורה שאתה מתרגז. זכור, כי למעשה הם נותנים לך חינם מה שאתה משלם עליו כסף רב בתנאים אחרים. מורה או רופא גם הם מבקרים. הם, אכן, מקצועיים, וזה נכון שהם נותנים את הביקורת רק בזמן ובמקום שאתה מבקש, אך לא היית מסרב ליהלום אם היה נופל מגבוה על קדקדך ומכאיב לך מעט. הרבה מן העצות והביקורות המרגיזות הם יהלומים כאלה.
ה. לפעמים, בכדי שלא לחשוב על עצמך כשונא ביקורת, אתה תולה את ההתרגזויות על הביקורת בדברים חיצוניים; אתה אומר לעצמך שאתה מעוניין בביקורת אבל "יש דרכים הולמות יותר לתת אותה" וזה שביקר אותך לא היה חייב לעשות זאת "במלים אלה דווקא", "בפומבי", "אחה"צ", "אחרי העבודה", "לפני העבודה", "בנימה זו דווקא", "לפני הארוחה", "בארוחה" או כיו"ב. שוב, זו צורה של אי הבנת העובדה שהביקורת היא מתנה - ואסור לזלזל בה על קוצניות עטיפתה. הרבה יותר גרוע לחיות בחברה בה, כמו בכל חברה, יש לרבים ביקורת על הרבה דברים, אך איש איננו מותח ביקורת מכיוון ש"איננו רוצה לפגוע". התוצאה תהיה אנשים מבודדים וחסרי יכולת לשיפור עצמי או חברתי. זולת זה - תמיד אפשר לתעל את אנרגיית הביקורת של ידידים למסלולים שבהם היא לא תכאיב - זה רק ענין של עבודה וזו השקעה שפעמים רבות היא משתלמת ביותר.
ו. בכלל, כשמישהו מבקר אותך וזה כואב מעט, ספור עד עשר. אם הוא נגדך, או אם הוא טועה - זה לא יזיק וזה יכול רק להועיל. זה יזיק אם תתקיף אותו בחמה שפוכה אם הוא איננו טועה או אם הוא בעדך - וזה יועיל לך הרבה מאד אם תברך אותו. אתה תרוויח שירות ביקורת וגם ידידות, שהם שני היבטים של אותה מהות.