הואריאציה הפסוודו-אובייקטיביסטית של הרציונליזם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 416
הואריאציה הפסוודו-אובייקטיביסטית של
הרציונליזם
על הכשל הנפוץ ביותר של תלמיד המציאותיות
האתאיסט
לא מעטים הם אלה המאמינים כי אין ראנד התנגדה עקרונית לדת על כל צורותיה, אף כי הודאתו של רוארק ב"כמעיין המתגבר" בהיותו אדם מאמין מוכיחה את שטחיותם. על כך יש לומר כי נכון שהפילוסופיה של ראנד מחזיקה באתאיזם, אך עם זאת, גם במקרה של היחס השלילי ביותר של אין ראנד כלפי הדת, הרי שאין ראנד רואה את הנושא כמכלול מקיף ולא, בהכרח, כביטוי של רוע. עובדתית, לא הצהירה אין ראנד מעולם על כך שהדת על כל היבטיה והופעותיה היא שלילית.
אך רבים מתלמידי הפילוסופיה שלה אכן קושרים את האתאיזם ואת חוסר התבוניות לנושא הדת בדרך שבה עשו חלק מהוגי תקופת ההשכלה, אשר האשימו את הדת הן בחוסר תבוניות והן באי-מוסריות. מעבר לכך שקשר זה אינו מוצדק מבחינה לוגית, אין תלמידי המציאותיות(*) האתאיסטים לוקחים בחשבון שיש בעולם הדתי גרסאות רבות של אמונה, שחלק מהן אינו יכול להיות אתאיסטי פשוט מכיוון שאינו דוגל בקיומו של אל.
בהקשר זה מעניין לשים לב לגישה שבה מחזיקים אנשי המגמה האתאיסטית האנטי דתית בימינו; מבחינתם: דת היא רע, רק רע ושום דבר מחוץ לרע. מה שמאפיין את הרציונליסט (להבדיל מהרציונלי) החושב כך ניתן לכינוי בשם "עצלנות מחשבתית" – הוא מחזיק בהנחת היסוד הזו שהוא "מאוהב" בה מסיבה מסויימת והוא מפתח ממנה את שאר רעיונותיו בנושא "מבלי להזדקק למציאות החיצונית". במובן זה דומה הוא פסיכולוגית למי שהגשים את חלומם של הטפשים – זה שהרוויח מספיק כסף כדי לחיות ללא מאמץ או שהשיג את הדבר שמשיג לו חיים נוחים ושלווים.
בממסד האובייקטיביסטי, שבו ניתן למצוא את הטוענים להחזקה באין ראנד, ניתן לצפות היום בתופעה של המורדים החדשים במציאות בתחפושת של רציונליות כשהם משתמשים בעבודת הזיהוי שעשתה אין ראנד ומבינים את התהליך שהביא אותה למסקנות מסוימות – אך הם נעצרים בשלב המסוים שבו הם מניחים שהם כבר יודעים את הפילוסופיה שלה, כמו אותו אדם הסובר ש"יש לו כבר את הכסף" ומאמין שהדבר מאפשר לו להמשיך ולחיות ללא זיהויים פעילים או המשך עיסוק במחשבה משום שהידע – כמו הכסף – כבר מונח אצלם "בכיס".
בהקשר זה מניחים "מורדים" אלה כי די באתאיזם של ראנד כדי להסיק ממנו את שנאת הדת על ידי אין ראנד באשר היא כמסקנה לגיטימית, אף כי אין הדבר נתמך בהגיון או בעובדות כלשהן.
למותר, בהקשר זה, לציין כי אפילו אם היתה אין ראנד מציגה את הדת כרוע הטהור לא היה בכך כדי להצהיר אל "סוף פסוק" בנושא (אלא אם כן היתה מביאה לתמיכה בהצהרה מסוג זה נוסחה סגורה מבחינה לוגית המציגה את ההגיון שבדבר). וקל וחומר כאשר לא פעם מזכירה אין ראנד בכתביה היבטים חיוביים וחשובים שקיימים בעולם הדתי או במושגים ובביטויים שמקורם בעולם זה, שאחד המובהקים שבהם הוא, כאמור לעיל, הודאתו של הוארד רוארק, גיבור "כמעיין המתגבר", בכך שהוא אדם מאמין.
ובנוסף לכך, יש מקום להזכיר ל"אתאיסטים" אלה כי גם ראנד - אף שבפילוסופיה שלה לא מצאה מקום להכיר בקיומו של אל - לא פסלה על הסף את קיומו. באחד ממכתביה בנושא, שאותם ניתן לקרוא בספר שבו פורסמו מכתביה, היא מספרת על כך שיש לה כמה רעיונות לגבי מהותו של אלוהים. כך או כך, ראנד מעולם לא הציגה תפיסה דוגמטית כוללנית כלפי הדת, כפי שזו אופיינית לממשיכיה (כאילו), שלא לדבר על כך שבהתנגדותה לנושאים הקשורים לדת היא התמקדה בנושאים מסויימים כמו מוסר ההקרבה האופייני, כידוע, רק לנצרות.
המחשבה שכל חשיבה התומכת בענין דתי היא שלילית רק מתוקף היות כל הקשור בדת רע היא במקרה הטוב צורה של דוגמטית. אין לה שום יסוד עובדתי אמיתי במציאות שכן הגדרתה של הדת על ידי אין ראנד לא כללה מעולם רוע פשוט כי היא לא מצאה לנכון להגדיר אותה. בנוסף לכך מזכירה אין ראנד באחד ממכתביה כי אפילו לגבי מושג האלוהים יש לה, מבחינה תיאורטית, התייחסות כאל אפשרות קיימת.
כך או כך, אין בדחיה מקפת של כל הדתות ללא בחינה אמיתית של הנושא יותר מאשר גישה דוגמטית וגישה כזו מעידה על חוסר רציונליות ולא על רציונליות אמיתית. דבר כזה אינו באמת חשיבתי אלא פוליטי, המניח כי הענין הדתי מחלק את בני האדם לשתי קבוצות הנלחמות זו בזו - האתאיסטים נגד הדתיים – וכי שומה עליו לבחור צד. אך הרציונליות האמיתית איננה ענין של החלטה פוליטית אלא עבודת שיפוט מתמיד של מצבים שונים.
מה שתלמידיה וממשיכיה של אין ראנד מצווים לעשות לפי תורתה הוא להמשיך ולחקור לפי האמת, השכל והעובדות את כל הכרוך בנושא מבלי להתפשר.
(*) מציאותיות = הפילוסופיה של אין ראנד