ההצדקה למלחמה בדת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 833
ההצדקה למלחמה בדת
ההצדקה היחידה למלחמה בדת היא אם וכאשר היא אויבת האדם, ולכן אין לך - ואסור שיהיה לך - שום דבר נגד דת שמועילה לאדם. מידת ההתנגדות של אין ראנד לדת איננה אקדמית-פילוסופית בלבד ואיננה ענין של אתיאיזם גרידא אלא הקשר בין היסוד הפילוסופי הרעוע של הדתות שראנד הכירה לירידת איכות החיים האנושית שבאה בעקבותיה. מבחינה זו, גם אם וכאשר מוצדק האתאיזם אין הוא יכול לשמש, כשלעצמו, כתב האשמה מוסרי נגד כל דת באשר היא, אלא רק נגד דתות אשר טועות בהחזקה ובהצדקה של רעיונות המנוגדים לטבע הטוב והאדם.
במובן מסויים ההבדל בין הדתות קיים ראשית לכל בהבדלים שקיימים ביניהן בסוגיית קיום האלוהים - שהיא זו שעליה מבוסס האתאיזם. בהקשר זה יש לזכור שיש דתות רבות שאינן כוללות בתפיסתן שום אל. האתאיזם הופך לבעיה מוסרית כאשר האל מהווה יסוד בדת וגם אז רק בהקשר שבו הוא משתלב עם זיהוי מצב שבו הדת מכשילה את האדם.
בנקודה מסויימת בעתיד יגידו הוגים אובייקטיביסטיים "רשמיים" - ואני מקווה שזה יספיק להיות פיקוף - כי אין ראנד לא התנגדה לדת על כל משתניה, שהיא ראתה בדת ערכים חיוביים, שהיא מצאה חיוביות בתקשורת עם אנשי דת ובדיון עימם - ושכפי שיש לבדוק לגופם כל רעיון ופילוסופיה, כך יש לבדוק לגופה כל דת. אני מקווה שאז תזכרו את הפחד ואת מה שהוא גרם לכם, את העיוורון, את החשש, את הפגיעה בזכויות, את הזלזול - אך בעיקר אני מקווה שתזכרו אותי ותקראו שוב את הדברים שכתבתי במשך השנים האחרונות.
אין ראנד לא היתה דוגמטית; היא ידעה להבחין בין מה שהוא שלילי מבחינה עקרונית לבין מה שאינו כזה; היאלא יצאה נגד סיפורי מדע-בדיוני או נגד דיסנילנד, אף שיתכן למצוא גם בהם ערכים שליליים. מדוע? האם אין הם מחזיקים בערכים שליליים אשר עלולים לפגוע בבני אדם? אך היא לא הוקיעה אותם. כי היא ידעה להבחין בין טוב שיש בו רע יוצא מן הכלל לבין רע עקרוני. דבר זה התבטא במידה שהוקיעה את הקולקטיביזם, האלטרואיזם והסוציאליזם.
יציאתה כנגד הדת דומה ליחסה לעיסקאות חבילה מורכבות שיש בהן שילוב של חיובי ושלילי: היא מהווה יציאה כנגד ערכים שליליים שמיוצגים על ידי דתות – כמו עקרון ההקרבה - אך לא על ידי כל הדתות ולא באותה מידה. אלה המשתמשים באמירותיה של אין ראנד כדי לנגח כל דת וכל אדם דתי יכולים, באותה מידה, להתנגד, על יסוד ספריה, למדע (ראה ד"ר סטדלר), לארה"ב (ראה "מרד הנפילים"), לביקורת אמנותית בכלל (ראה אלסוורת טוהי) – אך כל אלה יהוו אי הבנה של תפישת אין ראנד.
האובייקטיביזם תובע לבדוק כל מהות לגופה ולגוף ההקשר שבון היא מופיעה ולדעת להבחין בין השניים. אופייני למי שאינו מבחין בעיסקאות חבילה דוגמטיות לרצות דברים או לדחותם מבלי להבחין בהקשר המוסרי שבו הם מופיעים. לצורך הדוגמה ניתן לומר שהאובייקטיביסט (כביכול) החדש, אם אינו מוסרי, רוצה להשיג את דומיניק פרנקון מבלי להיות הוארד רוארק, וזה מותיר אותו פיטר קיטינג. בצורה אחרת, זה אדם שחפץ להיות מאושר בלי להשיג את מיצוי היכולת שלו במציאות.
טעות יסודית שאופיינית לחשיבת חלק מתלמידי האובייקטיביזם של היום, המשלימה את הרעיון שהאובייקטיביזם ינצח איכשהו בעתיד, היא מחשבה כמו "הצעירים יודעים". אף כי אין להוציא מכלל אפשרות שאדם צעיר יהיה מבריק ויבין בצורה מצוינת וברמת ניתוח גבוהה את הנחוץ הבנה, לעתים אף טוב יותר מקשישים ממנו בהרבה, יש לפקפק ביכולת הידיעה של צעירים בשל מחסורם בנסיון.
בהקשר זה, העקרון המעורב בהערכת הנסיון מחייב בדיקה יחידאית; הנסיון שאדם צובר תוך כדי חייו איננו, כפי שמנסים פעמים רבות להראות, כמות מצטברת של קלט חושי, אלא ידע על המציאות. האמירה החכמה והחשובה "אין חכם כבעל נסיון" מכוונת אותנו לתפוש את ההבדל הדק, העקרוני והמכריע שבין ידיעה, הבנה וחכמה.
כשרוכש האדם בחייו נסיון, מלמד אותו זה שפעמים רבות מה שחשב כמהות שלילית איננו כזה; זה קורה כאשר מנתחים מהויות בצורה שמראה כי מה שנראה בן כשלילי איננו גורם עיקרי אלא משני וכי ביסודו של דבר החיובי שבהן עולה על השלילי. לא מן הנמנע שבדומה לכך גם את המלחמה נגד הדת יש לנתח לגורמיה כדי לברר במדויק מה נכון בה.
הכרזת מלחמה מסוג זה – אם היא נעשית בכלל – יש להצדיק שלא על יסוד של הכללה שאיננה מתייחסת לעקרון מקיף הכלול בה, אשר אופייני לכל צורה של דת קיימת. אם וכאשר חפצים אנו בהצדקה ממשית של מלחמה כזו שומה עלינו לעשות מה שחשוב לעשות בכל מלחמה: להשיג ידע שבאמצעותו נוכל לזהות במדוייק את האויב.
בהקשר זיהויו של אויב במלחמה רעיונית יש לזכור עקרון מנחה חשוב: העובדה שבהיררכיה של רעיונות האויב מהווה הפילוסופיה את המצביא הראשי של צבאו. לפיכך, שומה עלינו, לצורך פעולת מלחמה נכונה, לדעת לזהות את העקרון הפילוסופי הראשי שעליו אנו יוצאים לשדה הקרב. כל קרב שננהל בשדה הרעיונות, שלא יהיה מכוון נגד הרעיונות הראשיים של המהות שנגדה אנו נלחמים, יביא לתוצאה בלתי רצויה, כזו שבה נצליח במקרה הטוב ביותר לקטול רק חיילים פשוטים, כאלה שאינם נושאים באחריות, ולא נשיג דבר במונחים של נצחון הצדק המלא.
כזה יקרה עם מלחמה שבה נצא נגד הדת על מאפיינים שוליים הקיימים בה, אשר אינם נוגעים לערכי אנוש ראשיים, ולכן לא תהיה מלחמה מסוג זה מוצדקת. זה יקרה במיוחד אם נצא מתוך הנחה שגויה שיש בין הדתות זהות מלאה, ובכך נימצא טועים ומטעים - ולמותר לציין את הנזק הרב שלו נגרום אם במלחמתנו זאת נפגע בדבר חיובי בגלל מאפיינים שליליים שטחיים וזניחים.
21.7.97