ענין של שורשים

 

ענין של שורשים

לרבים נשמע הקשר בין אדמה לאדם ולדם הגיוני בשל העובדה שהם קשורים מבחינה לשונית. אך כשמישהו – במיוחד יהודי דתי - עושה את הקשר הלשוני בין "אדמה", "אדם" ו"דם" כדי להראות שיש בו משום הוכחה לכך שיש קשר גם בין מהויות מציאותיות אלה, זה נורא מרגיז את איש השמאל הממוצע, שהוא בדרך כלל גם אנטי-דתי; הוא רואה בכך התחכמות דתית אופיינית שאין לה משמעות אמיתית מבחינה אובייקטיבית. אך מאידך, מה שאופייני לאיש השמאל המאמין בדת ה"שלום", הוא שהוא אינו מזלזל בקשר זה אם הוא נעשה על ידי ערבי. במקרה זה רואה הוא את הדבר כבעל "שורשיות" שיש להעריכה ואף להעריצה.

האדם הדתי, מנקודת מבטו, איננו מבין את הבעייתיות שרואה השמאלן ברעיון הקשר בין המלים. לא רק שאין הוא מבין מה כאן טפשי, לא מובן או, אפילו, מרגיז - אלא שברור לו שהכרחי שיהיה קשר בין הדברים בגלל הקשר הלשוני. הדבר נובע מכך שבתורה מודגם פעם אחר פעם איך דברים מקבלים את משמעותם המושגית כתוצאה מקשר מסוג זה הקיים בשורש הלשוני של הדבר. ואין זה כמובן צירוף מקרים שהמושג שורש ועובדת היות השפה העברית מורכבת משורשי יסוד לשוניים קשורים שניהם לשורשי התרבות היהודית.

מנקודת מבט כוללת מעניין איך ענין השורשים משחק כאן שני תפקידים שונים לחלוטין ובמיוחד איך באופן מסויים מושג השורש העברי מסביר גם את הרעיון היסודי של הקשר בין המושג כעקרון לבין השלכותיו היישומיות למציאות השפה ובכלל – ואיך דבר זה מבטא את היות השפה השורש שבאמצעותו מחוברת תודעת האדם לקרקע המציאות ולפיכך מחובר האדם באמצעותו לקרקע בכלל.

נתונים נוספים