סעד

 

סעד

בימים אלה של צורך עז בסעד העני והרעב, מומחשים לציבור ערכיו הגנוזים של העם הזה ובראשם מוכנותו לסייע לחלש. לעומת חולשת הביצוע של הממשל, מורמת על נס יכולת הפעולה של האדם הפרטי; כוחו של המגזר הפרטי, מוסריותו, תחושת המחוייבות שלו והאחריות שלו מומחשים היום ביחד עם אי המוסריות של אלה הפוגעים בו תדיר.

כדאי שיקחו זאת בחשבון כל אלה הבוזזים את היצרן "לטובת החלשים" על יסוד הטענה ש"אנשים לא יתרמו מרצונם" לנצרכים. למראה העובדות, נשאר לנו רק להעריך שאם לא היו העצמאים ממוסים באופן כבד כל-כך, הם היו יכולים לסייע לדל בצורה הרבה יותר טובה; אין ספק שאם המתנדבים הרבים בעם, אנשי העסקים הנדיבים ומרימי התרומות הפרטיות, שמאכילים היום את הרעבים, היו משוחררים מערפדי הממשל היונקים את דם חייהם, היה מצבם של הנזקקים טוב הרבה יותר.

כדאי, כמו"כ, לשים לב לכך ששליחי הציבור הנאמנים הללו הם באמת אלה שעושים שלא למען לקבל פרס וללא משכורות או משאבים - ולעומתם, אלה היונקים את מקור כוחם וסמכויותיהם ישר מכיסו של משלם המסים אינם מצליחים לארגן את הדברים כך שייוותר בידם, אחרי ההוצאות הרבות, גם נתח ראוי לשמו למען הנזקקים...

נתונים נוספים