לטינית, אנגלית ועברית

 

לטינית, אנגלית ועברית

בסרט תיעודי על מפלצות שראיתי בטלויזיה אומר איש מדע כי המלה MONSTER מקורה במלה הלטינית MONS שכוונתה "להודיע" או "להזהיר" ושמשמעות הענין היא שבעבר ראו את המפלצת כאות אלוהי שבא להזהיר את בני האדם ולהעביר להם מסר.

מבחינה לשונית, יתכן שמשמעות הדבר היא שהלטינית מהווה שלב ביניים בין העברית כשפה אובייקטיבית שמקיפה מציאות שלמה, לבין האנגלית (והשפות השקולות לה) אשר אוצר המלים שלה כבול למסויים.

כשמלומד מערבי רוצה להסביר את המשמעות היסודית של מלה מסויימת הוא פונה, פעמים רבות, אל "הוריה" של המלה שנמצאים, פעמים רבות, בשפה הלטינית. זוהי תפישת שורשים שמבטאת את ההפרדה גוף-נפש, הבאה לידי ביטוי בקיומן של שתי שפות: שפה "חיה" ושפה "מתה", כשכמו בחלוקת העולמות האפלטונית - ובהתאם לתפישה של הפרדת הגוף-נפש, השפה ה"חיה" (במקרה זה האנגלית), היא דינמית וזו שבה משתמשים האנשים ה"פשוטים" בחיי ה"יום-יום" - ואילו ה"מתה" היא סטטית באופן יחסי והיא משמשת, כפי ששימשה את הנוצרים של דורות העבר, לתיאור המקור הרוחני-צורני של החיים.

חלוקה זו מופיעה רבות במדע ובאקדמיה ובה משתמשים כשיש צורך בשמות מייצגים ("פורמליים") - או, כאמור לעיל, בדיון במקור המלים ובמשמעותן. חבל שהעושים זאת אינן מודעים להיותה של הלשון העברית אחת מהיעילות שבלשונות הקיימות (אם לא היעילה מכולן) שלא לדבר על כך שיש בעתיקותה היחסית כדי להעיד על היותה, מן הסתם, גם השלב הראשוני והיסוד של השפה העכשווית.