חיים, מוות וממון

חיים, מוות וממון

לעתים קרובות מציינים אלה שמתנגדים לצבא מתנדבים מקצועי כי הסיבה להתנגדותם זו מבוססת על דחייתם את הרעיון של "שכירי חרב", שביסודו קשורה פעולה שיש בה אפשרות להרג ולכסף.

בניגוד לכמה מאיתנו המניחים כי קבלת כסף בהקשר כזה איננה מוסרית אני מניח ההיפך; קודם כל אין אני סבור כי יש בושה בקבלת שכר עבור עשיה – ורבות הן המלאכות שקיימת בהן סכנת חיים. לדעתי צריכה להיות לאדם גאווה בכל פעולה הנעשית על ידו למען החיים ולעומת זאת יש מקום להתבייש בקבלת כסף על פעולת רצח. בנוסף לכך, אני מניח שאם היו הרוצחים צריכים לשלם מליוני דולרים עבור כל קרבן, זה היה עושה להם ולנו משהו חיובי.

ומה עם רוצחים-מתאבדים?

מבחינה מסויימת עצם קבלת הרעיון של "פיגועי נקם" לא רק מטשטשת את העובדה שהרוצחים הערבים מעולם לא חיכו לשום פגיעה מקדימה בהם כדי לרצוח את מי שאשם כביכול אלא שהיא גם מלמדת שהרוצח המתאבד איננו מעריך חיים בכלל ואת חייו שלו בפרט.