הרוח כרעב האנושי

הרוח כרעב האנושי

הרוחניות כופה עצמה על האדם ומכריחה אותו להכיר בה דרך תשוקותיו לדברים שהם מעבר לגופו - החל באהבת הידע וכלה בהשתוקקות ליופי.

במקום טוב באמצע נמצא המין או, נכון יותר, האהבה הרומנטית שמאחדת את שני היבטי התשוקה, השאיפה, הרצון להגיע, לדעת, לדעת, להיצמד, להתקרב.

זה מקור כל הגעגועים והכמיהה הכמוסים והגלויים כולל אלה שאינם מזוהים על ידי החווה אותם באופן מודע כי הם מבוטאים באי סיפוק, ברעב נפשי, באי אושר ובשאר צורות הרעב הבלתי ידועות.

אני רוצה ואינני יודע מה - הוא ההכרח לזהות את התכלית כמשהו שנמצא מחוצה לי כחומר - כמשהו שרוחי חפצה בו מעבר לזמן ולמקום, מה שמביא אותי לשאוף למקום אחר ולזמן אחר...

(מתישהו בתחילת מלחמת המפרץ)

נתונים נוספים