הילד בן שלושים

 

הילד בן שלושים

השיר "הילד בן שלושים" הוא ביטוי מצויין של העובדה שאין מטרת חיים ראויה לאנשים של היום. מה שעלול להיתפס כסתירה הגיונית אינו אלא ביטוי לאפשרויות הקיימות באמנות בכלל ובאמנות השירה בפרט, אשר באמצעות השימוש שאינו מציית (לכאורה) לכללי השכל, הוא מצליח להגיע להבעה רגשית חזקה של רעיון אמיתי.

שיר כזה ממחיש כי בישראל הבעיה מציקה במיוחד וזאת על רקע העובדה שכאשר מדובר ביהודים, המכוונים מטבעם לרמת מודעות גבוהה יותר משאר בני-האדם בעולם לתכלית הקושרת בין האדם ותכלית העולם, מצבו של אדם שלחייו אין תכלית מייצג טרגדיה של אבדן רוחני.

זה קשה לענק לחיות חיי גמד. הביטוי "ילד בן שלושים" אין כמוהו כדי להמחיש את ההישג של האמן בזהותו את העובדה שהחברה הישראלית מלאה באנשים לא מבוגרים = ילדים. ביצירתו הצליח האמן להשתמש במושג "ילד" בצורה שחורגת מהשימוש המקובל אשר מצמצם בד"כ את החלת העיקרון לרמת ההתבגרות הגופנית.

סביר ששימוש במלה "ילד" לגבי אדם בן שלושים מבטאת את נקודת המבט של האם, שמבחינתה בנה הוא תמיד "ילד". אך האמן, מבלי לדעת באיזו רמה התכוון לכך במודע, הפך את ה"ילד" למצב פסיכולוגי שיכול להיות גם מצבה של חברה שלמה, שזמן חייה ארוך מזה של היחידים המהווים חלק ממנה.

וקשה להימנע, בהקשר זה, מלהיזכר בשם ספרו של קלארק "קץ הילדות", שכותרת זו מתייחסת לכך שהספר מתאר את הגעתה של כל האנושות לשלב התבגרות.

נתונים נוספים