אי שפיות ופחד

 

אי שפיות ופחד

אשם הוא זה שמשלם בשתיקה, זה ששותק ויכול שלא לשתוק, זה ששותק ויכול לזעוק, זה ששם עצמו כאילם ויכול לקרוא חמס, להזהיר ועל ידי כך למנוע ולבלום את התפשטות הרוע.

בזמננו עדיין לא מאוחר מלעשות את ההיפך: הגנבים עדיין בורחים, עדיין מסתתרים ועדיין טורחים להציג את עצמם כישרים, כנדבנים, כבונים. כל עוד זה כך, ערכי היושר, הנדיבות והבניה עדיין שליטים בכיפה וכל מה שצריך לעשות הוא להחזיר עטרה לישנה, לחזק את הקשר החיובי – ולנקות את ארמונות הפאר מהמושחתים.

הגוף מעולף, רדום אך עוד לא מת, עוד לא כלו הסיכויים, עוד לא תמו הכוחות, עוד לא הכל אבוד – וכשלא הכל אבוד – ניתן להציל את הכל!

וכמה אשם זה שלא רק שהוא שותק אלא גם סוגר פיות של אחרים, זה שלא רק שלא למד אלא גם מונע מאחרים ללמוד, זה שלא רק שלא כיבד את מורהו אלא גם השמיץ אותו כדי ששום אדם אחר לא יוכל לכבדו. אדם כזה חשוד באי שפיות של ממש – ואולי זה מה שנגרם לו בשל פחדו.

נתונים נוספים