פרא לא אציל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-שישי, 02 אוגוסט 2013 04:28
- כניסות: 738
פרא לא אציל
טבעו של הפלסטיני
סרט המערבון הוא ז'נר קולנועי אמריקני מובהק, על אף שגם האיטלקים יצרו מערבונים. המתבונן במערבון האמריקני – במיוחד כשזה נוצר בשנות ה40 וה50 בארה"ב גופה – רואה בו לעתים קרובות את דמותו של האינדיאני, שהיה אחד מבני הלווייה הקרובים לכל תרבות ההגירה למערב החל מן הרנסנס, שבה נכבשה הערבה האמריקנית.
דמות הפרא יליד אמריקה המופיע במערבונים רחוקה מלהיות כזו של אדם פראי הנלחם באיש התרבות תוך ביצוע פשעי מלחמה כמו אונס, רצח ללא הבחנה והרס של כל מה שנבנה על ידי המהגרים מאירופה; בפועל, מהווה האינדיאני של המערב גרסה המשלבת את תפיסת ה"פרא האציל" של המהפכה הצרפתית עם העובדות ההסטוריות ועושה סוג של אידיאליזציה הרחוקה מן האמת.
האדם האינדיאני מוצג לצופי הקולנוע כמי שבני אירופה תפסו את מקומו במערב ולעתים קרובות – בדרכו המיוחדת – נתפסת מהותו הן כחיובית מבחינה תרבותית והן ככזו שדוכאה על ידי האדם הלבן ותרבותה נשחקה על ידי חוסר ההבנה של תרבות האדם המערבי, כביטוי של דיכוי זכויות.
מגמה מלאכותית זו משתלבת עם התפיסה האנטי-קולוניאליסטית שהתפתחה בעולם המערבי וניתן לראותה כמניחת היסודות התרבותיים של גישת הנעורים של האמריקני החדש; גישה זו, אשר התפתחה כבר בשנות ה60, וכוללת יצירות כמו "חייל בכחול" שבה מראים את דיכויו של האציל האינדיאני על ידי הביורוקרטיה האמריקנית של הצבא האמריקני, מהווה התנגדות מקומית לגישה החומרנית שהיוותה את ההתנגדות האמריקנית המקומית בעולמם של הצעירים המתבגרים שספגו את תרבות ילדי הפרחים והאהבה החופשית של שנות ה60 והעבירוה כמות שהיא למציאות המזרח תיכונית.
כך קרה שרבים מנציגי הממשל האמריקני דהיום אינם אלא יורשיהם של בני תרבות ההיפים ששגשגה בצמרת המנותקת של ארה"ב בשנות ה60 וסייע לבנות את כל מערכת הסיוע המדיני העצום שהיום מחזיקים בה חוגים מרכזיים בארה"ב. חוגים אלה מבלבלים בין האינדיאני של 500 השנה האחרונית לבין הפלסטיני החדש, שאותו הם רואים כגירסה המעודכנת של הפרא האציל המדוכא על ידי עניני רווח פרטי שמיוצגים על ידי האדם הלבן.
אך מעולם לא נעשה נסיון של אמת על ידי הדור הזה, שמרכיב היום את הפוליטיקה האמריקנית, לבדוק את ההבדל היסודי והעקרוני שבין איש הטבע של אמריקה לבין הרוצח האנטישמי הערבי, כשהשני, על אף שהוא מצוייד בחליפה מערבית ובגינונים דיפלומטיים, אינו מרפה מסכינו שותתת הדם ומתאוות הרצח שלו.
וכדאי ביותר שקובעי המדיניות הישראלית יבינו קשר זה, שכן כאשר מעורבים במערכת הלחצים האמריקניים על מדינת ישראל אנשי ממשל ממחלקת המדינה, אין אלא אלא גרסאות עכשוויות של תועים פליטי אוניברסיטאות אשר מבינים את העימות בין ישראל לערבים כגרסה מקומית של קולוניאליזם כובש המדכא תחתיו פרא אציל נוסח וינטו... וטוב היו עושים החובבנים אם היו מכירים בכך שתדמית הפלסטיני שלהם שאולה מסוגת המערבון שנוצר בהשראת אידיאולוגיה של ילדי פרחים שיושמה בחוסר טעם לתנאי המזרח התיכון, אשר אינם דומים כהוא זה למה שהתרחש באמריקה החדשה (יחסית).