זכות האדם ללאומיות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 900
זכות האדם ללאומיות
על מימוש דרישה טבעית
הרבה ערפל של בורות שוהה על מושגי זכויות האדם. ערפל זה גורם לקיומן של טעויות רבות, השכיחות בתחום זה. טעויות אלה פוגעות לעתים בבני אדם כאשר אין הן מזוהות כהלכה. הן גורמות לנזקים במיוחד בתחומי הפוליטיקה, שבה הן מנוצלות (בטעות) נגד עצם הערכים שמבוטאים בעצם המושג זכויות האדם. אחד מהנושאים החשובים הנוגעים לזכויות האדם הוא ההקשר של דרישותיו המיוחדות של הטבע האנושי.
היחיד האנושי, אשר זכויות האדם הן הפן הפוליטי של זהותו, הוא ישות אובייקטיבית, המכילה, בין שאר היבטי קיומה, היבט לאומי. היבט זה נשמט לפעמים ממי שפועל למען זכויות האדם, בהנחה שמדובר בקולקטיביזם בנוסח הפשיזם, המציב את הקולקטיב מעל היחיד בסולם הערכים האנושי. אך לא מדובר בכך, אלא בראיית הקשר החברתי כאחת מדרישות היסוד של הטבע האנושי, השואף לשיתופיות. מדובר בטעות שגורה, המנתקת את ההיבט היישומי של זכויות האדם מההיבט הפילוסופי שלהן. אך ראיית זכויות האדם כענין פילוסופי אוניברסלי, במנותק מההקשר היישומי שלהן, היא טעות המתבצעת תדיר על ידי אלה העוסקים ביישומן הפוליטי. כאמור לעיל, הם מתעלמים מהפן הלאומי בהקשר שבו מן הנמנע לעשות זאת.
טעות זו באה לידי ביטוי מובהק בסתירה המבוטאת על ידי ארגונים המוצהרים כ"ארגוני זכויות אדם", הפועלים בהקשר של הסכסוך במזרח התיכון: מחד אין הם נותנים את הדעת על היותה של מדינת ישראל עצמה ארגון המייצג את הלאומיות היהודית ומגן על הלאום היהודי (ואין זה משנה שהוא עושה זאת גם לגבי בני לאומים אחרים הכלולים במסגרת המדינה) – ומאידך הם רואים את הפלשתינים כבני לאום מסויים, הזכאים, במסגרת היותם עם (עם פלשתיני) למדינה.
אך זכות מותנית תמיד בפעולת מימושה – ובקשר בין יכולת המימוש לטבעו של בעל הזכות. זכות למזון, למשל, משמעה שלאדם יהיה כוח להשגתו וגם שאם לא יצליח בכך הוא לא יוכל להתקיים. אך בכל מקרה אין זכות כזו מעניקה לבעליה את הזכות לכפות בני אדם אחרים לספק לה את מימושה; אף זכויות האדם, שעפ"י הגדרתם הוענקו לאדם על ידי הבורא או הטבע אינן מחייבות, בעצם עובדת הענקתן, הצלחה במימושן. זכות מגדירה פוטנציאל, מצב בכוח אך לא בפועל, במציאות העובדתית. זכויות האדם מגדירות את מה שיש לאדם זכות לו, אך לא את מה שיבחר לממש בו.
זכויות האדם כוללות את זכותו ללאום, אך אין זו אלא נגזרת של יכולתו השיתופית של האדם, כי לא כל אדם בהכרח בעליו של לאום, שכן לא כל בני האדם הצליחו לנסח או לגבש ערכים לאומיים. זכות זו היא בגדר מהות פוטנציאלית (בכוח) אך לא מימושה האקטואלי (בפועל). זכות אדם מציאותית (אובייקטיבית) משמעותה אפשרות למימוש אך היא איננה מוסרת לידי האדם בהכרח את פירות המימוש עצמו (אם הוא איננו מממשו). מקביל הדבר לכך שלכל אדם זכות לעבוד ולצבור רכוש אך שום דבר במציאות אינו כופה עליו לעשות זאת – וגם לא מבטיח שיצליח בכך.
הפילוסופיה שמאחורי תפיסת זכויות האדם – כמו כל פילוסופיה – היא אוניברסלית. אך אין האוניברסליזם מכחיש את היבטי היישום הפוליטיים הקונקרטיים של זכויות אלה. יש לאדם, כחלק מזהותו האובייקטיבית (המציאותית), זכות אובייקטיבית ללאומיות, כלומר להתארגנות בהתאם לערכים לאומיים משותפים, המגדירים את ההיבט הלאומי של זהותו. אך העובדות ההסטוריות והאנתרופולוגיות מוכיחות שלא כל אדם בעולם נולד במסגרת של לאום – וגם שיש הבדלים גדולים בין תרבויות, ולא כל אחת מהן מצליחה להגיע לגיבוש של היבטים לאומיים כמו ערכים, שפה וכיו"ב.
אף כי ערך לאומי קשור לארץ מולדת אין הם זהים ויכולים בני אדם להחליפם או לשנות חלק מהם. היחיד האנושי יכול למצוא את עצמו חי מלידה בקרב לאום שערכיו תואמים לו, אך אם וכאשר אין הוא מוצא לנכון ערכים אלה כראויים הוא יכול לוותר עליהם. מאידך, יקרה לעתים קרובות שהאדם ימצא כי קרבתו לערכיו הלאומיים גדולים כל כך עד שהוא רואה אותם כחלק ממנו גם אם הוא משנה את מקום מגוריו מארץ מולדתו לאחרת. דוגמה לכך היא המיעוטים הלאומיים של יוצאי מדינות אירופאיות בארה"ב כמו אלה של אירלנד ואיטליה, המשלבים בין ערכי מדינות מוצאם וערכי מדינתם החדשה אף דורות רבים לאחר הגירתם. זוהי דוגמה לערכים לאומיים המשלבים ישן עם חדש.
עד כמה שמוכר ליחיד תוקף קיומה של לאומיות זו, יש לו זכות לבטא אותה בחייו הפרטיים. נושא זכויות האדם – המתייחס לאדם בכל מקום וזמן – מתייחס לכל מי שמחזיק בזהות אנושית, הכוללת את הפן הלאומי. זו כוללת את המאפיינים המיוחדים ללאומיות מסוימת, בין אם היא נובעת מערכים גיאוגרפיים, פסיכולוגיים או רעיוניים מודעים.
את המודעות האוניברסלית אין לבלבל במודעות הלאומית, אף כי שתיהן בעלות ערך מציאותי. האוניברסליות מייצגת את ההיבט הפילוסופי של זכויות האדם, הלאומיות היא היישום המסויים (הקונקרטי) שלהן. אף כי האדם הוא בעליה של זהות כלל-אנושית, יש לו גם זכות לזהות עצמית שאחד מהיבטיה הוא הלאומיות; טבע האדם נוטה ללאומיות במובן זה שהאדם, מטבעו, דורש שיתופיות ואחד מביטוייה המעשיים של זו הוא ההרגלים הקיבוציים שהלאומיות היא אחד המפותחים שבהם.
הלאומיות מייצגת לרוב דרגה של קידמה תרבותית, שבה הגיעה קבוצת בני אדם להחזיק בערכים דומים המאפשרים לבני קבוצה מסויימת יחסים פנימיים של שיתוף ואחווה, כמו שיש בין בני לאומים רבים. הלאומיות מעניקה לכל אחד מבניה תחושה של קרבה הדדית לקבוצת הלאום, המתבטאת במנהגים כמו ערכי אמנות, לשון ולבוש, שמייצגים הסכמה בין חברי הקבוצה. במובן מסוים מתבטא ערך הלאומיות בכך שכפי שימצא האדם שנוח לו לחיות בקרבת בני אדם אחרים (להבדיל מחיי בדידות או חיים בחברת בעלי חיים) יהיה לו נוח לחיות בקרבת בני אדם שלאומיותם מתאימה לו מבחינת ערכיה.
בהקשר זה יכולה לאומיות להיות מבוססת גם על החזקה בדת משותפת או על דחיה של הרגלים תרבותיים לטובת תרבות חדשה ושונה מאלה הקיימות. אך בכל אחד ממקרים אלה מהווה הלאומיות ערך פוטנציאלי שיכול היחיד למצאו כמקדם של חייו הפרטיים. בכל מקרה כזה תהיה לאומיותו של האדם ביטוי למאוויו הקולקטיביים ומימוש זכות יסוד שלו.