אם לא יועיל כן יזיק

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 892

 

אם לא יועיל כן יזיק

 

לפני למעלה משלושת אלפים שנה יצא עמנו ממצרים פיזית; ישראל מסרה את סיני למצרים ויצאה מחצי האי הזה, שאף פעם לא היה באמת חלק ממצרים כבר לפני שנים רבות, אך יש בינינו רבים שעדיין לא יצאו ממצרים – ויתרה מזו: נראה שהם כמהים לשוב אליה.

וחלק גדול מהם נמצאים בעמדות המפתח שלנו – בפוליטיקה, בכלכלה, בדת ובתקשורת.

הם יוצאים למצרים בכל הזדמנות – ביקורים, כנסים, ועידות, ראיונות עיתונאיים ושליחויות פוליטיות.

בכל הביקורים הללו הם מחזקים את מעמדו של מובארק ואת מעמדה של מצרים – וביחס ישר לכך הם מנמיכים את קומתה של ישראל ומשפילים אותה.

כי – בניגוד לאמונתם של ישראלים רבים – מצרים היא אויבת לישראל – ואחת המסוכנות שבהן.

אין צורך לומר במפורש ואין צורך בהוכחה לוגית-מדעית-אמפירית כדי להבין את מה שמבין כל פלח מצרי מכך שנציגים ישראליים ממשיכים לסעוד על שולחנו של מנהיג מצרים העריץ שכף רגלו לא דרכה בישראל, שהחזיר ממנה את שגרירו בתירוץ הראשון שבא לידו ושממשיך להחזיק בכלאו אסיר ישראלי שהוכנס לשם על ידי עלילת-שוא, בניגוד לכל הבקשות, ההפצרות והתחנונים.

אני בטוח שרבים מאלה שנסעו לאחרונה להסתופף בחצר מלך מצרים אמרו לעצמם ולנו: "אם לא יועיל לא יזיק".

הם טועים – בגדול – ומובארק יודע זאת יפה יפה; הוא יודע – כמו האמריקנים שמחזיקים בפולארד, כמו הסינים שהשפילו לאחרונה את שליחי ישראל וכמו כל אומה שיודעת לקרוא את רוח הדברים בפעולה בחומר – את מלחמת ההשפלה הפוליטית ואת הרווח הממשי שיש בה.

כמו מאלף אריות, המתגאה בכך שהוא מצליח לגרום לאריות לקפוץ דרך החישוק שהוא מחזיק בידו, מנצל הנשיא המצרי את ישראל מזה זמן רב כהצגת תכלית בקרקס העולם הערבי. "ראו!" הוא מראה בגאווה לחבר מרעיו "איך אני מצליח לשחק באנשי המערב בכלים שלהם!" – והוא אכן עושה בלהטיו אלה במיומנות גדולה... ועריץ ערמומי חלקלק זה, שידע לדרוש לאחרונה מגרמניה, בשם האומה המצרית – ובהתאם לרוח האמנות הבינלאומיות העדכניות – מומיית חנוט מצרי שמת לפני אלפי שנים – וקיבל אותה – יודע יפה יפה שנציגי ישראל, אשר הובסו פסיכולוגית כבר מזמן, לא יעיזו ללחוש באזנו דבר בקשר לרכושם הגזול של יהודי מצרים, שחלקם עדיין חי עימנו – וקל וחומר שלא יבואו חשבון עם המצרים על העינויים שעברו ישראלים בבתי הכלא שלהם – בניגוד לכל אמנה בינלאומית.

אין ספק שיש לנו הרבה ללמוד מהצלופח המדיני הזריז הזה, אשר למד להפעיל את נשקו של האוייב המערבי כנגדו בצורה יעילה הרבה יותר מזו שעשו חוסיין וערפאת. כדאי שמנהיגינו ילמדו מאיש זה גם את המודעות ליחס בין הרוח לחומר. דוגמה נאה לכך היתה הבנתו העמוקה – הרבה יותר ממה שמוכנים להודות בכך כאן בישראל – את כוח הרוח של הסטירה הקלילה מבית מדרשו של יצפאן, הישראלי היחיד שהעז לתקוף חזיתית את הלהטוטן המצרי. (וזו גם ההזדמנות להזהיר את יצפאן מביקור במצרים, כי הוא עלול ללמוד שגם חיפוש וחקירה רגילים בתחנת גבול של עריצות מוסלמית ים-תיכונית עלולים להפוך לטראומה... )

ומעבר לכל דבר אחר, מובארק יודע ש"מה שלא מועיל בהחלט מזיק."; הוא יודע שעם כל ביקור של שר הבטחון הישראלי במצרים – עם כל ראיון שמבקש ממנו עיתונאי ישראלי מתרפס – עם כל ויתור על תביעה צודקת – נחלש כוחה של ההנהגה הישראלית. הוא יודע זאת – והוא יודע לגבות את המחיר הראוי לכך בעולם הפוליטיקה הערבית.

וחבל שפקידינו התמימים אינם יודעים זאת.