סיפורה של השפעה כלכלית

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 1044

 

סיפורה של השפעה כלכלית

ישו ועושי דברו אנשי השמאל ניסו ללמדנו במשך אלפיים שנה כי אנשי ההון (או, עפ"י האנטישמים, היהודים) הם הכוח הראשי הפועל מאחורי קלעיה של חברה; דבר זה העולה, כמובן, בקנה אחד עם הוקעת הכסף כגורם שלילי בעולם האנושי החל מ"הברית החדשה" ועד ימינו, משתלב מטעמים רבים ומובנים עם המגמה שיש למשטרים עריצים להציג את בעלי ההון בחברתם כבעלי כוח השפעה מדיני.

בין הטעמים הללו קיים קודם לכל הרצון להשתמש בשכבת בעלי ההון כבתירוץ להסביר את הצרות והבעיות הכלכליות של החברה; האשמת ההון (מאז ישו ועד מרכס) באחריות לבעיות ולמחדלים שקשורים לדלות האנושית היא מאז ומתמיד השלב הראשון של ביזת נכסיהם של בעלי הרכוש בחברה על ידי השלטונות – מה שברור במיוחד כאשר המשטר הוא נוצרי. בהקשר כזה יש למשטר תואנה מוסרית לרושש את העשיר כדי להציל את העני, כי בכך משתלבים המוסר הנוצרי והאמונה הסוציאליסטית.

בחברות כמו זו של מדינת ישראל משתלבת המגמה הנוצרית עם המגמה האנטי-דתית המכוונת נגד מסורת היהדות, כי לא ניתן להבחין בנקודת המעבר שבין האנטישמיות הדתית וההתנגדות להון על יסוד כלכלי. בהקשר זה די אם נזכור שבנעוריו יצא מארכס בקריאה נגד הקפיטליזם היהודי כדי לעמוד על כך שכבר אז ראה את הקשר הכלכלי-דתי כמגמה אנטי-יהודית מאוחדת. היסוד שהניחו הסוציאליסטים לראיה המשותפת של כוח ההון והיהדות איננו משולל ערך, כי הם זיהו נכונה את היותו של הכסף באמת גורם מניע בחיים ואת הקשר שיש בינו לבין היהודי, שפעולתו אכן קשורה לחיי האדם במובן החיובי.

אך האמת הכמו-אכזרית בנושא זה היא שכמות ההון שבידי אדם איננה משנה כלל, כי במשטר עריץ יש לשלטון אפשרות כוחנית לנכס אותו על הונו, שכן כספו אינו יכול לקנות את השלטון ובעלי ההון אינם אלה שמפעילים את הונם ככוח מאחורי הקלעים, אלא המופעלים על ידי השליט, החושש מהם וקובע את המידה שבה ישפיעו על החברה – אם בכלל.