נצרות כחילוניות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1980
נצרות כחילוניות
בחינה לעומק של ערכי האדם החילוני בעולם של היום תראה שלמעשה מדובר ביישום כה מתוחכם של ערכי הנצרות, עד שאין אף למחזיק בה ידיעה על שרשיהם של ערכים אלה. בהקשר זה קיימת התאמה רבה במיוחד בין הנצרות לחילוניות, האתאיזם או כל צורה אחרת של אי קיום מצוות הדת פשוט כי רבים מבני אדם לא דתיים אלה אינם יודעים על דתות אפילו מספיק כדי לזהות את ערכי הנצרות לצורך זיהוי העובדה שהם מכירים בהם כצודקים. רבים הם, למשל, בני האדם אשר סוברים שמוצדק הדבר שאדם יעביר את רכושו הפרטי לידי הקהילה מבלי לדעת כי במקורו הועלה רעיון זה על ידי ישו הנוצרי ולפיכך כל החזקה בו משמעותה הסכמה עם הנצרות.
ההתאמה בין החילוניות לנצרות או הדמיון ביניהם מתחילים בהתייחסות השלילית למושג האלוהים, החל מאי קבלתו מבחינה אמונית וכלה בשלילתו האתאיסטית כבלתי אפשרי מבחינה קיומית. לכאורה נראית גישה זו כמנוגדת לדתיות, אך ניתן לראותה כגישה דתית במובן השלילי, כלומר כגישה של דת אנטי דתית ששמה לה למטרה להכחיש את קיומו של מושג האלוהים ולהוציאו מן התרבות האנושית ומחיי האדם – ולא מן הנמנע שזהו אחד ממניעיה היסודיים של הנצרות. בהקשר זה כדאי לציין שעל אף שבנצרות אין מכחישים את קיומו של אלוהים, ניתן להבין מהדרך שבה מתארים את כוונותיו גם כי כוונתה הנסתרת של דת זו היא לגרום לאדם לדחות את האלוהים על יסוד אי הסבירות של קיומו.
מבחינה מעשית יש דמיון רב בין הפוליטיקה הנוצרית, כפי שהיא מתבטאת בכתביה ובפעילותה, לבין הגישה הפוליטית הישראלית המקובלת כחילונית-שמאלנית, המטיפה למדיניות פנים סוציאליסטית ולמדיניות חוץ פייסנית, הנמצאת בהתאמה רבה לגישתן של רבות מחברות האיחוד האירופאי. אלה, המסייעות לארגוני שמאל במשאבים רבים, מקדמות ערכים פוליטיים שבהם תומכת גם הכנסיה הנוצרית, ואין הן בוחלות בפעולת תמיכה בצד זה או אחר של הפוליטיקה הישראלית, תוך הקפדה על כך שמקבלי תמיכתן זו תהיינה סוציאליסטיות במידה זו או אחרת.
בהקשר זה תומכת, למעשה, הנצרות העולמית בצד השמאלני של הפרלמנט הישראלי. לכן, אף כי מנקודת המבט של הגישה המדינית המודרנית יש שיראו את מדינת ישראל כביטוי של כשלון בהפרדת הדת מן המדינה, מה שרוב התומכים בהפרדה זו מעוניינים בו הוא נצחונם של הערכים האנטי-דתיים בישראל. אך כוחה של המסורת היהודית בישראל הוא, בעצם, מה שלא איפשר עד עתה את נצחונה המלא בה של המתנגדים ליהדות. במובן זה מהווה אי כניעתה של המסורת היהודית בישראל לשמאל החילוני, אשר יש הקוראים לו "ימני", את קו ההתנגדות של העולם החופשי למוסר הנוצרי.
זה, אולי, מה שמסביר את הלחץ המדיני הכבד המופעל על ישראל מצד המערב כדי שתשנה את מדיניות החוץ שלה. אך כל עוד נמצאות בישראל שמורות דתיות יהודיות, המאחדות בין המסורת למדיניות, מחזיקים מעמד סכרי הערכים והנסיון לנתק בין הדת למדינה עולה בתוהו. בהקשר זה ניתן לראות את התמיכה הרבה שמגישה הקהילה הבינלאומית (שבעיקרה היא מערבית-נוצרית) לישראל כחלק מנסיון לחזק את הערכים הנוצריים על אף שבפועל לא מדובר במפורש על היבט דתי כלשהו אלא רק על פוליטיקה "חילונית".
פעמים רבות מוצג המאבק בין דתיות לחילוניות כמאבק בין כפיה לחופש. אך מדובר בתולדה של רעיונות שעלו ממלחמה דתית פנים-נוצרית שהתקיימה בין שתי גישות דתיות. גם במקרה של ישראל הסוציאליסטית-ריכוזית, שמנקודת מבט של אוהדי השמאל האנטי-דתיים לכאורה מונע בה החילוני החופשי את השתלטות ה"כפיה הדתית", אין החילוניות השלטונית אלא ביטוי של יסודות ההשקפה הפוליטית הנוצרית. מנקודת מבט זו ניתן לראות את המאבק המתקיים על השלטון במדינת ישראל לא, כפי שיש הנוהגים להציגו, כזה הקיים בין החילוניים הליברלים לדתיים הדוגמטיים אלא כמאבק המתחולל בין עקרונות היהדות לאלה של הנצרות, אלא שזו האחרונה מסווה את עצמה תחת לבוש חילוני כלא דתית, כפי שהיא עושה בעולם הנוצרי.
אך בין הנצרות ליהדות אין באמת חלל ריק של חילוניות. כמצויין לעיל, מה שמופיע בחיים הפוליטיים של ישראל כחילוני – ובמיוחד כשמאלני - הוא לעתים קרובות כזה התומך בעקרונות הנצרות, גם אם הוא איננו מכיר בכך. עובדת קיומה של הדת – הדת הנוצרית – במדינת ישראל ביסוד הפוליטיקה השלטונית-חילונית ביחסי פנים וחוץ גם יחד היא עדות לכשלון ההפרדה בין דת ומדינה, אך במובן שונה מזה שבו רואים הליברלים את ההתייחסות ליהדות, שכן זו אינה מכירה באפשרות הפרדתה של דת ממדינה. זה נובע מכך שכאמור לעיל, מנקודת המבט של היהדות כל עקרונות הנהגת המדינה מבוססים על הדת. בהקשר הקיים, מניעת שילוב המסורת היהודית במדיניות הממשל הישראלי משמעה שרחוקה עדיין הדרך למדינה יהודית של ממש.
אך על אף פחד הרדיפה שיש לחילוני משד ה"כפיה הדתית", הרי היהדות, שלא כמו הנצרות, מכירה בזכות לחופש הדת של בני עמים אחרים. לאור כל זה, כפי שניתן להבין מתצפית במדיניותה של ישראל, אשר שליטיה מאמינים שההפרדה בין דת למדינה היא מעשית, כל פעולה שנעשית על ידם שאיננה ברוח היהדות, כפופה לעקרונות הנצרות.
מבחינות חיוביות רבות שייכת ישראל לעולם המערבי ובמיוחד מבחינת היותה, באופן יחסי, מדינה חופשית. עם זאת, יש להדגיש כי מנקודת המבט של חופש טהור מדינת ישראל היא כזו של "כלכלה מעורבת", כלומר של שיטה פוליטית-כלכלית המשלבת ערכים של חופש (קפיטליזם) עם כפיה ריכוזית (סוציאליזם). מנקודת המבט של גישת הליברליזם הקלאסי יש שיראו במדינת ישראל כשלון בהפרדת המדינה מן הכלכלה – והם יצדקו. אך רק מעטים מהם יראו את הסוציאליזם כדתיות, על אף שכך הוא הדבר.
מקור הרעיון של הפרדת הדת מהמדינה בחשיבה הפוליטית של העולם הנוצרי. אין זה מקרי שהעולם החופשי מורכב מעמיה הנוצריים של אירופה, שבה צמחה תפישת המדינה המודרנית. בהקשר זה לא ניתן, למעשה, למחוק את היות ערכי הנצרות יסוד המדינה המודרנית. לכן, הפרדת הדת מהמדינה הקיימת, לכאורה, בעולם החופשי, היא שקרית, וגם יונקת את ערכיה מהמסורת הנוצרית. משמעותו המעשית של הדבר היא שכל מדינות העולם החופשי פועלות על יסוד הנחות שמקורן דתי. הנחות אלה, אשר בצורה לא מפורשת מהוות בהן את התשתית לניהול של מדינות העולם החופשי, מעידות על היות ההפרדה-לכאורה הקיימת בהן בין דת למדינה כלא יותר מאשר הטעייה מתוחכמת, המבטיחה, למעשה, את שליטתה בן של תפיסת הנצרות.
התפיסה הנוצרית אוחזת בחוזקה באנושות המערבית, החופשית לכאורה, כשהיא מציגה את עצמה כחילונית ולפיכך כחופשית. אך כל רעיונות הליברליזם הקפיטליסטי – כמו אלה המנוגדים להם – הם תוצאת עימות דתי בין יסודות יהודיים ונוצריים, שהנצרות מציגה בהם את עצמה כחילוניות חופשית.