בידי הנוצרי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1527

 

בידי הנוצרי

על כפילות הרוע

לרוב אין בני תרבותנו מודעים למידה שבה הכנסייה הנוצרית מנהלת מאז היווסדה מלחמה נגד האנושות – ובמיוחד אין בני העם היהודי – שהם הנושאים העיקריים בעול הדיכוי הנוצרי מודעים לכך; את המפתח לסוגיה זו יש לחפש ולמצוא בעובדה שהנצרות נוצרה כאנטי-תיזה ליהדות בדיוק בנקודה בזמן שבה הותקפה היהדות על ידי תרבויות יוון ורומא, אשר קראו תגר על ערכיה והכשירו את הקרקע להמשך דיכויה בגלות על ידי הנצרות.

כדי להגיע להבנה נאותה של מידת היות הנצרות אויבת האנושות יש להשתית את הדבר על שני אדנים מקבילים: א. מידת היות היהדות חיונית להתפתחות האנושות ולטובתה. ב. מידת היות הנצרות אויבת היהדות. מבחינה היסטוריוסופית נראה כי עובדת צמיחתה של הנצרות על יסוד יהודי מבחינה פורמלית (כפי שמתבטא הדבר ב"אימוצה" את התנ"ך היהודי כיסוד) איננה מקרית אלא מתוכננת כחלק ממזימה שמטרתה התקפת ערכי היהדות ופגיעה בהם.

ניתוח ערכי ספר היסוד של הנצרות – "הברית החדשה" – מגלה כי קיימים בו מחד ערכים התוקפים ישירות את יסודות היהדות ומאידך כזבים המציגים את הנוצרים כממשיכי מסורתה. באמצעות הדבר מפקיעה הנצרות מן היהדות את הבעלות על כמה נכסי יסוד רעיוניים בתירוץ שישוע, המשיח הנוצרי, הוא ממשיך של המסורת היהודית ואילו את עם ישראל ששמר על מסורתו המקורית הוא מציג כחוטא שלא הכיר בישועתו של המשיח החדש ובברית החדשה שהביא. למותר לציין כי שילוב זה נטע את שרשי עץ החינוך אנטישמי שאת פירותיו אוכל העם היהודי עד ימינו.

להפצת שנאת היהודי בעולם יש, מנקודת מבט נוצרית, תכלית פוליטית-רעיונית עמוקה: היא באה לחזק ולהעמיק את כשלון העם היהודי במשימת הפצת ערכיו בעולם. הצלחתם של הנוצרים בתוקפנות כפולת פנים זו נגד העם היהודי לאורך כל ההסטוריה המשותפת של שתי דתות אלה, ניכרת עד ימינו בתרבות הכזב הכפול שנמשך במערב מן העולם העתיק; לפיו, מחד פוגעים הנוצרים במגמותיהם הטבעיות, החופשיות והתבוניות של היהודים ומאידך מנסרת בחלל התרבות הטענה שהנוצרים (ויורשיהם הרבים) הם היהודים ה"אמיתיים".

כשהוגלו שרידי העם היהודי על ידי רומא התרחש ברומא גופה, במקביל למלחמה הרומאית בעם היהודי, תהליך ההתפשטות וההתחזקות של הנצרות אשר הפך את העיר רומא לבירת העולם הקתולי, אשר המשיך את מגמת שנאת העם היהודי אל תוך ימי הביניים. כל הזמן הזה המשיכה ההתעללות כפולת הפנים של העולם הנוצרי ביהודי, כאשר מחד מנצלים את יכולותיו וכישוריו בתחומים רבים כמו כלכלה, מדע וארגון – ומאידך לא מחמיצים הזדמנות להוקיעו, להשמיצו, לשדדו ולטבוח בו.

תהליך זה הגיע לשיאו המבעית עם עליית האיסלם, שהיווה אנטי-תיזה במידת הדין האכזרית שהשליט ביחס למידת הרחמים הרשמית שהוחזקה בידי הנצרות. העם היהודי נקלע שלא בטובתו לתווך שבין הסדן הנוצרי לפטיש המוסלמי, כששתי דתות אלה משתפות פעולה נגדו, כאשר הנצרות מפנה את לחיו השניה של היהודי למוסלמי.

לאחר דורות רבים שבהם הפעילו הנצרות והאיסלם את השפעתם המסיונרית בכוח החרב, כשהם מביאים סבל לכל מי שאיננו "משתכנע" בנכונות דרכם, ואילו העם היהודי אינו נוקט בכוחנות כדי להפיץ את ערכיו, הגיע לשיאו עימות מלחמת הדתות המסיונרי שביניהם במסעות הצלב, שבו נוצרה ההזדמנות הנוצרית להשפיע באמצעות מדיניותו כפולת הפנים על היהדות.

אחרי למעלה מאלף שנות סבל קשה קץ עם ישראל בגורלו ואויביו הדתיים הצליחו במאבקם בו. זה קרה בעקבות ההזדמנויות שנפתחו בעקבות החיבור מחדש של העולם הנוצרי עם העולם העתיק במסעי הצלב. ההתעוררות המחודשת הגדולה שעברה על העולם בתקופת התחיה עוררה באנושות המערבית כוחות רדומים שהיו חיים כל זמן גלות אלפי השנים של מסורת ישראל כשהם ערנים לחלוטין. הכנסיה הנוצרית, שבשם ערכיה יצאו בני אירופה למסע השרשים שלהם אל העולם העתיק, הקפידה שהחוקרים האירופאיים לא "יתדרדר" בדרכם ויגלו את יסודות הידע היהודיים של העולם היווני והרומי שנחשף על ידם.

מנקודת המבט של הכנסיה הנוצרית היתה היא עלולה להינזק כתוצאה מגילוי העובדה שהעם היהודי, בן העולם העתיק, שמעולם לא נטש את ערכיו ובניו המשיכו לדבוק באמיתות מסורתם הותיקה וצלחו באמצעותה את כל תקופת האפילה הנוצרית עד העידן החדש, הוא היורש האמיתי של העולם העתיק ושל ערכי הנצח שלו, וכי עובדות אלה הוסתר בקפדנות על ידי הכנסיה כדי למנוע מהם להגיע לעולם.

אבות הנצרות הבינו כי הכרה בשמירתם של היהודים על מסורת אבותיהם ועל הידע מן העולם העתיק כפי שעשו לאורך כל קיומם בגלות לצד הנצרות תחשוף לעיני אנשי הרנסנס את העובדה שהעולם המערבי כולו נפל במשך כל הדורות שעברו מאז העולם העתיק קרבן למזימתה של הכנסיה למחוק את תרומת היהדות להתפתחות האנושות – וזאת בעיצומם של אלפיים השנים שבהם נוצל העם היהודי על ידיה כדי להחזיק מעמד ולשמור על שליטתה. למעשה, פעלה הכנסיה בכוח אלימותה המסורתית נגד היהדות כדי להסתיר את אמונת האלילים המפגרת שלה, שאותה ירשה מאויביה הרוחניים של היהדות – יוון ורומא.

הכנסיה הנוצרית עשתה כמיטב יכולתה כדי להסוות מן העולם את עובדת היותו של עם ישראל המתקדם מבין עמי העולם העתיק והשפעתו הרוחנית שהעלתה על נס את תפיסתה של אלוהות מופשטת, התואמת את המציאות האובייקטיבית, אשר חיסלה את שליטת האלילות העתיקה, שהתבצרה כמעוז אחרון בתרבויות יוון ורומא. הכנסיה הנוצרית שימרה והנציחה את האלילות בסמליה הדתיים ובדיכוי שהפעילה נגד האנושיות, תוך העלאתה על נס את פולחן ההקרבה.

כך קרה שאחרי שהמסורת היהודית כילתה את עבודת האלילים מן האנושות נותרה רק הכנסיה הנוצרית כזו, וייבאה לעולם גרסה מיוחדת של מיסטיקה אלילית שאותה הצפינה בסימבוליזם שהשאילה ממסורת ישראל ואחר כך עיוותה לצרכיה כשהיא מציגה, כנזכר לעיל, את עקרונות המוסר של היהדות כיסוד לנצרות. כאשר לא יכלה יותר הכנסיה לשמור בסוד את אפשרויות העושר של העולם העתיק, במיוחד כפי שהתבטאו במסורת ישראל, היא בחרה להתמקד בתרבויות יוון ורומא (שהיו, כאמור, עובדות האלילים האחרונות במערב העתיק) כנציגי תרבות העולם העתיק לצורך המשך דיכויו של המין האנושי.

בהקשר זה דאגה הנצרות להגביל רטרואקטיבית את מידת הרווח שהשיג האדם מערכי העולם העתיק ולא איפשרה למחפשי האמת להקדים בחקירתם את יוון ורומי שהיו, כזכור, בנות בריתה ומקדימיה של הנצרות בדיכוי העם היהודי. כתוצאה מהקפדה זו נהנה האדם החדש של הרנסנס מערכי העולם העתיק ברמת מיצויו את ההיבט הסמלי של האלילות היוונית-רומית, מבלי שיורשה להגיע אל מסורת ישראל שקדמה להם.

כך קרה שתקופות הרנסנס והתבונה שהגיעו לעולם אחרי ימי הביניים נכבשו על ידי ערכי יוון ורומא, שהתבטאו בפנתיאון האלים ובהסטוריה שלהם. אלה כבר לא יכלו להתקבל על ידי האדם האירופאי, שכבר לא יכול היה לעבוד אלילים כבעבר, כפשוטם. התוצאה היתה כפולה: אמנות שהתבססה על אלילות העבר שהובנה על יסוד סמלי ופוליטיקה חדשה שהתבססה על מושגים חדשים שנשאו מסר חופשי מן העבר.

אך כל הערכים הללו מן העבר, אשר הגיעו לעולם החדש תחת פיקוחה של הכנסיה, לא נחקרו עד ליסודותיהם הקדם-נוצריים ביהדות וכך, עד ימינו, נותר יחס העולם ליהדות כפי שנקבע על ידי הכנסיה; הנצרות, כדי להמשיך בשליטתה בעולם, שמטה מידיה לכאורה את שליטתה הדתית לטובת הערכים ההומניסטיים של התחיה, אך מסע נצחונה הערכי לא נפסק כי סמליות אלילית והסטורית שנבעה מתרבויות יוון ורומא כבשה, בשילוב של השפעה רוחנית נוצרית, את העולם החדש ובו היא שולטת עד ימינו אלה.

השפעתה המסורתית של הכנסיה מתבטאת בפעולת שני ראשי הרוע הנוצרי, שבהם פתחה את מתקפתה על האנושות מלכתחילה: הסוציאליזם והאנטישמיות. בצד הדיכוי החברתאי (סוציאליסטי) של זכווית האדם היסודיות שבראשן זכויות הקנין, תוך האשמת ההון, הקפיטליזם והיהדות (בחר את העדיף) והוקעתו כאויב האנושות, פועלת ההשפעה הנוצרית תוך הטפה נגד היהדות והצגת העם היהודי כנציג של ערכי העבר בדומה להאשמת הנוצרים הראשונים את היהדות בכך שסירובה להכיר ב"צדקת" הנצרות מוכיח את פיגורה.

כך הלך והשתלט הנוצרי על העולם כשהוא מגביר את אחיזת הגזל, הדיכוי וההרס שלו בעולם כולו בדרך דומה לזו שבה פעל לאורך אלפיים שנות קיומו, אך באמצעות תחפושות של רעיונות חדשים וממלאי מקום. המשותף לכל אלה בעידן החדש היה היחס של הנצרות ליהדות; בניצול העם היהודי שילב שוב הנוצרי בין קידמה תרבותית לפיגור ערכי. מחד ידע – כמו תמיד - לנצל את ערכי העבר (שרבים מהם מופקעים מהעם היהודי בצורת נכסי רוח וחומר) של מסורת ישראל כדי להשיג קידמה טכנולוגית ושליטה פוליטית של חלק העולם המערבי באנושות – ומאידך ידע להוקיע בתוקפנות את החומרניות וההון היהודיים תוך התבססות על יסודות ישועיים, באדרת הסוציאליסטית שנתרמה – ולא במקרה – על ידי יהודי.

אין כמו מגמה יהודית זו כדי לבטא את עובדת הצלחתו של הנוצרי של העידן החדש לשכנע – כמו בספרו הרמאי הקדום - חלק מבני העם היהודי בצדקתו של ה"הומניזם" הנוצרי, אשר חשף את מה שהם כביכול מחדליה הרעיוניים של היהדות. אין זה מקרי, בהקשר זה, שהסוציאליסט היהודי לא הבחין במה שמהווה את ההבדל המוסרי הבולט והמשמעותי ביותר שבין המסורת היהודית לאויביה הפוליטיים והדתים מאז ומעולם: שאין בה כל יסוד של כפיה. בכך שלא זיהו עובדה זו החמיצו בני העולם ה"תרבותי" המתייהרים ברחמיהם את ההומניסטים האמיתיים של העולם. הם לא הבינו מעולם את משמעות העובדה שהיהודים – בניגוד לנוצרים ולמוסלמים – מעולם לא קידמו את דתם בכוח הזרוע. להחמצה זו שותפים גם היהודים עצמם, שמעולם לא עמדו על כך שעובדה זו מצביעה על הכזב שמחזיקים היהודים, הנוצרים והמוסלמים תוך טענתם הסוציאליסטית-מרכסיסטית שיש להגן על האנושות מפני הקפיטליזם – ועל אף שזה מואשם, כמו היהדות, באיום על האנושות, דבר זה נטען על ידי מתנגדיו שסאת תרבויתיהם שלהם מלאה אלימות, רצח וחוסר אנושיות.

בהקשר הכפייתיות בולט בעידן האחרון אותו ניצול משולב וכפול הפנים של תכונות העם היהודי על ידי אויביו ובראשם העולם הנוצרי מקדמת דנא, תוך הפעלת כפיה והשמדה נגדו; בני העולם הנוצרי, שמעולם לא היו מחוייבים לשמירת מצוות האל כמו היהודים המאמינים, המשיכו לפעול לפי מצוות הכנסיה, כשהם מיישמים את שנאת היהדות שלה חונכו ושופך את דמם בשנאה סדורה.

שנאת היהודים של המאות האחרונות לא ניתנת להפרדה מהשואה הנוראה שעברה במאה ה20 על יהדות אירופה. כדי לאשש זאת כל מה שצריך הוא לזכור את העובדה שהנאציזם היה מבוסס על סוציאליזם וזה היה המשך הנצרות. אם נזכור את העובדה שכל התלכיד הזה הגיע לשיאו בפוליטיקה הדייקנית של המשטר הנאצי נוכל גם להבין מדוע הפוליטיקה של ימינו, זו שלכאורה נטשה את הנאציזם, עדיין מאשימה ברעיונות הנצרות-סוציאליזם את היהדות.

השפעתם הפוליטית-כלכלית שמאלנית-סוציאליסטית של המגמות הנוצריות במדיניות הגלובלית האנטי-יהודית של המערב בימינו הן חזקות וברורות הן נגד העם היהודי בכל אתר ואתר והן נגד מדינת ישראל העצמאית, שהוקמה בארץ ישראל תוך שילוב ערכי מסורת ישראל יהודיים. בעובי הקורה של מגמות אלה ניתן עדיין למצוא את ניצולו של היהודי באותו שיעבוד אופייני כפול פנים שאותו ביצעו אויבי ישראל נגדו כבר בעולם העתיק, כאשר מחד ניזונים שונאיו משפע יצירתיותו ומאידך הם בוגדים בו בכל שדות מלחמתו באויביו.

בתוצאותיה של ההשפעה הנוצרית המכוונת נגד היהדות ניתן לצפות כשהן מתקיימות לא רק ברשות אויבי היהדות המוצהרים אלא גם בתודעתם של אנשים רבים ממוצא יהודי; הם מחזיקים ברעיונות הנצרות שבהם הם מאמינים כמייצגים את המסורת היהודית, וזאת בשל העובדה שהם אינם מבחינים בהבדלים הדקים שבין ערכי היהדות לבין ערכי הנצרות.

טעויות אלה אופייניות לחלק מצאצאי העם היהודי אשר מאז הרנסנס, בשל השפעה נוצרית רעיונית מטעה, נוטים לראות את רעיונות ההומניזם המערבי כיהודיים ביסודם וכתוצאה מכך רכשו את ההשפעה הכמו-אנושית כפולת הפנים, שלאורה למדו לנסות ו"לשפר" את היהודי ברוח הנצרות. יורשיהם של טועים מוטעים ומטעים אלה הם אנשי השמאל שעימם אנו נפגשים במדינת ישראל, המאמינים שהסוציאליזם ההומניסטי מהווה יישום של צדק יהודי (כאשר לפי הדוגמה הנוצרית אין הם רואים בכפיית האלימות הצדקנית גורם המנוגד ליהדות.

מבחינה זו ניתן לראות בפעולותיהם של רבים מבני העם היהודי את סימניהם של ערכים נוצריים, כשחלק מהם מבוטאים במאמץ העצום שעשו היהודים שהושפעו מרעיונות ההשכלה ועוזריהם במאות האחרונות ובדורות האחרונים, להראות לעולם ש"גם היהודי הוא בן-אדם", כלומר שהוא סוציאליסט נאמן המתנגד להון, לקנין הפרטי ולדת היהודית – ובעיקר כזה שמוכן להילחם באנושות כמי יורש רוחני ראוי לשירות הנוצרי.

כך, על אף מעגל הגלות העצום שעבר עם ישראל מאז ימי קדם, עדיין אוחזת בו זרועה הארוכה של הנצרות, אשר ממשיכה את הצרת צעדיו כדי למנוע ממנו את החופש המיוחל שאליו הוא עדיין מקווה להגיע. כך, הנוצרי בעולמנו ממשיך למנוע מהיהודי ומהאנושות את הצדק, הטוב והחופש שלהם ראויים בני האדם בכלל והיהודים בפרט.

נתונים נוספים