השתיקה כמדיניות

השתיקה כמדיניות

מכיוון שמפתח המוסר הנוצרי אינו מתאים למציאות, משמעותו המעשית היא הכרח לבחור בין מוסריות למעשיות. לכן, כשהיו העמים הנוצריים ניצבים מול הברירה הקבועה שמולה היתה האידיאולוגיה הנוצרית מעמידה אותם – מוסריות או חיים – והיו רוצים לבחור בחיים - הם היו נאלצים לפעול בדרך לא מוסרית ולקבוע עובדות בשטח, אך מבלי להצהיר עליהן.

לאור זה, היו הנוצרים עוסקים, לאורך כל ההסטוריה הארוכה שלהם, בפעולות של הרג, כפיה וכיבוש לא מוסריות, המנוגדות רשמית לתפישתם האמונית המוצהרת, כי לא יכלו להרשות לעצמם להודות בהכרח שבפעולה לא מוסרית על אף שכך היו פועלים תמיד.

הנוצרי למד לקבוע עובדות, אף אם הן מנוגדות לתפישתו האידאית, ולחיות בפיצול שבין פעולות החיים והרעיונות המוסריים המנוגדים להם. לפיכך כל המלחמות הנוצריות אינן מנומקות מבחינה מוסרית כהלכה, בשל ההבנה שאין לקבל אותן כצודקות ולחיות עימן בו בזמן.

בשל כך הפכה הנחת היסוד של המנהיג הפוליטי בעולם הנוצרי – ומה שמכשיר אותו להנהגה בעיני ההולכים אחריו – אמונה במוסר שמבחינה מעשית הוא מנוגד לנצרות, אך אין הוא מבוטא על ידו במפורש ככזה. וזו, למעשה, גם הסיבה לניגוד המובנה הקיים בעולם הנוצרי בין מה שמקובל כתואם את הנצרות לבין מה שאינו תואם זאת אך נחשב כהכרחי לביצוע בכל זאת, כמו פעולת המלחמה.

נתונים נוספים