הבעיה הנוצרית בהסטוריה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1136
הבעיה הנוצרית בהסטוריה
מקורו של עולם הנוער הוא במיתוס המכונן הנוצרי, הבולט בחינוך הנוצרי, שבו מבטא ישו, המשיח הנוצרי, את הערכים של ה"נוער" של ימינו, כלומר של האדם הצעיר המורד בממסד. רעיון זה ניתן למצוא כבר בספר "הברית החדשה" הנוצרי, שם בנו הנוצרים את הדגם שמתיר עד ימינו ל"נוער" (כלומר ל"אנשי שלומנו" של הנוער השמאלני) להרוס את "הממסד הקפיטליסטי", כלומר את כל המוסדות הנוגעים לחיים במציאות, הווה אומר את כל מה שהתרבות ניזונה ממנו - את כל הקשור לכלכלה, סחר ושווקים.
היבטים רבים ומגוונים לתנועה זו, אשר הצמיחו בכל נקודה הסטורית מיקוד מיוחד: ההיבט הדתי שלה יאפשר, למשל, לצאת נגד היהודי ויגן על הנוצרי: בתי כנסיות עלולים להישרף, כנסיות ומסגדים לא. באותה רוח נמצאים בתי מסחר, בנקים ומפעלים על כוונת הברברים הנוצרים (שבימינו הם מתחפשים כסוציאליסטים וקומוניסטים צעירים) ועלולים להישמד אף הם. ההיבט הפילוסופי של תנועת האלימות הזו יבוא, כמובן, לידי ביטוי בשנאת השכל, התבונה, הממסד המדעי. זהו הונדליזם בטהרתו, המאיים על אושיות התבונה המערבית והתומך בהרס מוסדות החינוך. לכן, אחד ממושאי האיום שעליהם מניף הסטודנט הברברי את אלתו יהיו גם הממסד החינוכי המבוטא על ידי מוסדות הלימוד.
המבדיל בין מה שהיה פעם למה שיש היום איננו אלא טרמינולוגיה ולמעשה, גם זה אינו תמיד שונה; כפי שהנוצרי לחם ביהודי, לוחם השמאלן בממסד (אלא אם כן הממסד הוא שמאלן בעצמו, כלומר רודן). מבחינה אנושית צרופה, מה שצופים בו בני תקופתנו, כשהם רואים את הפרעות המבוצעות על ידי ה"סטודנטים" ה"מפגינים" נגד הממסד, וסוברים שהם רואים את השלב העדכני של תהליך שכלל שורה ארוכה של מסעות הרס, שכללו טווח המתחיל מ"אביב העמים" האירופאי ומסתתים במהומות הסטודנטים של שנות ה60. באלה מדגימים הצעירים הנוצרים והשמאלנים את הדרך שבה הם מבינים אהבה חופשית, שלום ואחווה: הרס.
אלה אינם אלא פעולתם של הברברים הנוצרים, העושים כמיטב יכולתם לבלום את ההתפתחות האנושית מלהגיע למציאות חיים שבה יוכלו בני האדם ליהנות מרווחה ואיכות חיים טובה, במצב שבו אין הם מחוייבים למאבק קיום יום-יומי.
מבחינה זו יש קשר ישיר בין מה ששיכנע את אטילה ההוני שלא לחמוס את רומא לבין מה שגורם לדני האדום בפריז של שנות ה60 להיראות כגיבור תרבות במעוז הברבריות האירופאית. אנשי הרוח הצרפתיים, המחזיקים בגירסאות שונות של מטריאליזם אינם מאמינים בכך שהרוח היא המאפיינת את היוצר אלא שהחומר הוא היוצר – ושהאדם נמצא ביד החומר. והטראגי בשיטה הוא שאנשים כמו ז'אן פול סארטר ושאר ניהיליסטים מודרניים הכשירו את הקרקע לאישוש תפיסתם.
כך או כך, הנוצרים תומכים בכפיה רגשנית. בשנות ה60 קראו לחופש בשם האהבה החופשית, אך לא היה בגישתם משום הערכה של רעיונות חיוביים המבוססים על תבונה אלא הרשאה לפעולה פראית, המנוגדת לחיובי שבאדם. למעשה, כפי שהנוצרי לחם ביהודי, לוחם השמאלן בממסד (אלא אם כן הממסד הוא שמאלן בעצמו, כלומר רודן). מבחינה אנושית צרופה, מה שצופים בו בני תקופתנו, כשהם רואים את הפרעות המבוצעות על ידי ה"מפגינים" ברחובות המערב, הוא את מורשת הקשר בין אטילה ההוני לדני האדום, כשפריז מוצפת הפראים מהווה את מעוז הברבריות האירופאית.