הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

מלחמתו של הנוצרי ביהודי

הנצרות, שלא הצליחה לנצח את היהדות חמרית, מתאמצת לנצח אותה רוחנית; אם היהודי יפסיק להיות יהודי, זה יהיה נצחונם של כל אויבי היהדות. לאויבך הנוצרי אין זה משנה אם אתה, היהודי, מת במלחמה או מתאבד – התוצאה זהה. בשני המקרים, מבחינת הנצרות, היהדות נכשלה. היא נכשלה כי עפ"י תוצאה זו – שגם תואמת את המתרחש בימינו - הוכח, לכאורה, שהיא איננה מעשית.

תוצאה דומה נחשבת גם זניחת המורשת על ידי היהודים; אם היהודים של היום שוכחים את יהדותם, אינם מעריכים אותה וזונחים אותה – הם עושים את מה שהנצרות תמיד רצתה שיעשו.

הנצרות אף פעם לא רצתה שהיהודי יהפוך לנוצרי מאמין ואדוק ויקיים את מצוות הנצרות, בעיקר מכיוון שאין לנצרות, למעשה, מצוות. לנצרות די בכך שמאמיניה יחיו בסבל הרגיל שבו חי האיש בעולם המערבי. סבל זה נובע, אולי יותר מכל דבר אחר, מחיים ללא תכלית – חיי סתם.

מבחינה זו, מה שהנצרות יצאה נגדו תמיד הוא העובדה שהיהודי הוא איש עמל – שמסגרת המצוות הופכת כל יהודי – ולאורך ההסטוריה היו היהודים תמיד שומרי מצוות – לאדם עמל, הפועל בשירות האל, למען התכלית הנעלה של של תיקון העולם. אדם כזה, אשר לא רק פועל למען מטרה נעלה אלא גם נהנה ממנה, הוא לא נסבל עבור אדם שחי סתם ואיננו מאושר.

בדעתו של הנוצרי לא עולה כלל שיש קשר בין הנאה לחבין עמל ובין אושר לבין עבודת קודש; בעולמו שלו, עבודת קודש חייבת להיות מרובת סבל - וסיזיפית במהותה, כלומר כזו שאיננה מסתיימת לעולם.

וזה מה שמפריע לנוצרי ביהודי, אשר כל שבוע נהנה מטעם גן עדן בשבתותיו, אשר נהנה מאושר הנובע משותפות במפעל הנעלה ביותר – ובעיקר, אשר רואה את כל הבטחות האל מתגשמות על אפם וחמתם של גדודי אויביו, המצרים את צעדיו – מהווה איום לתיזה הנוצרית ובעיקר לדרך חייו.

דבר זה מאיים על הנוצרי. הוא מהווה עדות לטעותו.

לכן הוא רוצה שהיהודי לא יהיה יהודי.

זה יספק אותו לראות את היהודי חי כמוהו, כלומר סתם. סתם – כאדם ללא תכלית. כך יסבול מחיים חסרי תכלית, חסרי משמעות – שהוא הסבל האנושי הגדול ביותר.

אם יסבול היהודי, הוא יוכיח בכך שהנצרות צודקת. כי הסבל משמעו אי התאמה למציאות, לעולם. אי התאמה משמעה שקר, אי צדק, אי יכולת יישום.

תיאוריה שאיננה ניתנת ליישום מעידה בכך על עצמה שאינה נכונה.

זה כל מה שהנוצרי רוצה: להראות לעולם: שהיהודי אינו צודק.

לטפשים די יהיה בכך כדי "להיווכח" כי הנצרות צודקת, שכן הבשורה החשובה ביותר של הנצרות, החל ממשיחה, איננה שהיא צודקת אלא שהיהדות איננה. במונחים של חיי היום-יום די בכך שהיהודי יפסיק להאמין ויחיה בדיוק כמו שחי האדם הרגיל בעולם המערבי כדי להעיד על כשלון היהדות.

מבחינת הנוצרי, היהדות מבטיחה אושר – ולפיכך אי הצלחתו של האושר פירושה כשלונו של היהודי. חיים אומללים של היהודי – ושל האדם עלי אדמות בכלל – פירושם נצחון הנצרות, שכן זו טענה תמיד כי החיים עלי אדמות, העולם הזה, הם רעים.