תיאוריית מזימה

 

תיאוריית מזימה

כשישו יוצא נגד היהדות הוא קובע תקדים בכך כשהוא בועט בדוכני חלפני הכספים שליד בית המקדש, ובכך הוא מצהיר (כנראה בפעם הראשונה בעולם המערבי) על ניגוד שקיים בין עניני כספים לבין עבודת הקודש. הדבר משתלב עם ציוויו של ישו על הקנייתו של כל רכוש פרטי שנמצא ברשותו של המבקש להצטרף לקהילה הנוצרית לטובת הקהילה.

יש לבחון תיאורטית את רעיון היציאה נגד הקשר בין היהודים והכסף כפעולת הסחה שנועדה להעלים את חלקם הפעיל של היהודים בהתפתחות התרבות העולמית ביחד עם חלקם של בני האדם היוצרים עושר בהתפתחותו של העולם. היותו של הכסף מניע את העולם בשל העובדה שהוא מהווה את המכנה המשותף – השאיפה לרווח – של הגזע האנושי, היא ההופכת אותו למושא ההתקפה מצידה של הנצרות.

השאיפה לרווח הדדי היא זו המאחדת בין אנשים ממקומות שונים, כמו שהודגם על ידי שלמה המלך והיצרנות היהודית המתוארת במקרא החל מעושר האבות וכלה במצבם החמרי של ישראל בימי השיא של מלכות ישראל. באלה מודגמת המגמה הקפיטליסטית המאפשרת לבני אדם מכל העולם לשתף פעולה באופן מסחרי – ונגד כל הערכים הללו יוצאת הנצרות. למעשה, ממשיך המהלך הנוצרי נגד התקדמותה של האנושות על יסוד קניני מאז ועד היום בהוקעה המתמדת של העושר ונושאיו על ידי המגמה הסוציאליסטית.

נתונים נוספים