הנצרות בעולמנו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1134
הנצרות בעולמנו
כרוח ללא גוף, כגורם פוליטי נטול מדינה, משקיפה הנצרות על העולם ואינה מרפה משליטתה הערכית בו. אף ללא צבא חמרי חש העולם בכוח של רוחה ונמנע מלפגוע בו או לשבשו. למעשה, השפעתה מורגשת גם בישראל, שבה היא מחזיקה בנכסים מזה זמן רב.
על אף שרשמית מופרדת הנצרות מן הפוליטיקה בעולם המערבי מתחת לכותרת של "הפרדה בין מדינה ודת", ערכי הנצרות ממשיכים למשול בכיפת ההנחייה לפעולה של ממשלי המערב. חדשים לבקרים אנו מדווחים על הצהרות ומעשים הקשורים לכנסיה הנוצרית ולפעולותיהם של יחידים, המבטאים בהן ערכים נוצריים, אך בצד מה שרשמי, הבא מן הכנסיה הממוסדת, קיים זרם ערכי נוצרי לא רשמי, המהווה בפועל את הגישה המוסרית הנוצרית בעולם של היום. זרם זה בא לידי ביטוי, בין היתר, בהצהרות מפתיעות על אהבה וויתורים מצד פוליטיקאים, במיוחד כשהם מתכננים את כיבושו האלקטורלי של ציבור מסויים, בעל רקע דתי, אך בעיקר גדולה השפעתו באידיאולוגיות נפוצות כמו פציפיזם וסוציאליזם.
ב"הארץ" 19.10.06 התפרסם מאמר בשם "שרה גיבורת בודפשט". המאמר מספר על כך ש"62 שנים לאחר שהוצאה להורג על גדות הדנובה בידי אנשי צלב החץ ההונגריים, הכריזה הכנסיה הקתולית על שרה שאל קאהאזי, נזירה שהצילה יהודים בזמן מלחמת העולם השניה, כעל "מבורכת".
עוד מספר יהודה להב במאמרו כי התואר "מבורכת" הוא שלב ביניים בקידום המעמד הנוצרי לפני הענקת התואר "קדושה" וכי "זה היה טכס ראשון מסוגו שנערך בהונגריה מאז 1083, שכן טכסי ההכרזה למבורכים וקדושים נערכו במאות השנים האחרונות רק בקריית הותיקן".
פסק זמן בעל משמעות
יש הרואים בקיומו של טכס כזה היום, 62 שנה לאחר מעשה, משום איחור או "הצתה מאוחרת" של הכנסיה, אך יש בגישה זו משום החמצה של העקרון הקתולי; זה מקפיד על מרווח זמן מסויים מאז מותו של המועמד לפני שהוא מעניק לו תואר רשמי במסגרת תהליך שנמשך כבר מאות שנים מאז כינונה של הכנסיה הקתולית. פרק זמן ארוך מסוג זה נחוץ לממסד הכנסייתי כדי לבדוק את מעמדו של המועמד לתואר בעיני הגורמים הרשמיים הכלל-עולמיים של הכנסיה.
יש בפסק זמן כזה כדי ללמדנו על טווח ההסתכלות של הנצרות הקתולית על האירועים ההסטוריים והפוליטיים המתרחשים בעולם. אחד מהדברים שניתן ללמוד מכך הוא שאף כי ההסטוריה של הכנסיה כוללת רבים שעל שמם נרשמו מעשי נסים או פעולות הנחשבות לעל-טבעיות, הקתוליות לא תעניק מעמד של "קדוש" לאדם חי כלשהו. יש בכך משום רגישות לפסיכולוגיה ולפוליטיקה האנושיות, המגלות, לפי הכנסיה, פנים חברתיים בלתי-נשלטים לגבי אירועים ייחודיים, היכולים להתפרש כ"מעשי אלוהים חיים".
הכנסיה יכולה ללמד את העולם פרק בהבנתה את היחס בין ערכים לכוח פוליטי; על אף שאין היא מחזיקה במדינה ובצבא, מתבטא כוחה כנציגת הנצרות בכך שהערכים הנוצריים בעולם מוגנים בצורה שכל מי שמתכנן לפגוע בהם חושב פעמים רבות לפני שהוא עושה כך. אך על אף עובדה זו, כוח ההשפעה הרב שיש לעקרונות הנצרות בכל זאת בא לידי ביטוי במידה הרבה שבה אנו שומעים אישים פוליטיים רבי השפעה מוצאים לנכון להצהיר על עמדות שעולות בקנה אחד עם אמיתות הנצרות. אהבה, למשל, הוא מושג שניתן לראות את הנצרות כבעלת מונופול כלל-עולמי לגביו. דבר זה נכון גם לגבי פוטין, נשיאה של רוסיה, אשר מוצא לנכון לכלול את המושג בהתייחסות פוליטית שלו.