ממשלתה הנוצרית של ישראל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1004
ממשלתה הנוצרית של ישראל
מכשלתה העצומה של מדינת ישראל היא יותר ברמה הרוחנית מאשר בחמרית. היא מרוכזת בעובדה שמדינת ישראל קיבלה עליה את האשמה שהנצרות והאיסלם הטילו עליה ובמובן זה, שהוא המובן העקרוני, היא נכנעה.
מדינת ישראל נתנה ליהדות שער עצמי בשל המחדל הרוחני שבו היא הכשילה את עצמה. במקום להתקיף את התוקפים אותה, במקום להשיב מלחמה שערה, הביאה מדיניות הממשלה והמדינה לא רק את אזרחיה החילוניים אלא גם את רוב חוגי החובשים כיפה שבין אזרחיה להצטנף בעמדת מגננה, היכן שראוי היה שהם יהיו התוקפים, כי זכותם היא זכות הצדק.
בשל עסקת חבילה שעשו השמאלנים החל מקום המדינה ובשל כריכתם צדיק עם רשע בצורה שנראה שהיא בלתי ניתנת להפרדה הם יצרו את הרושם שהיהודי הוא בדיוק הנוכל אשר בכל הדורות דיברה עליו הנצרות ואח"כ האיסלם.
הנצרות הניחה את התשתית הרעיונית האנטישמית הזו והערבים השתלבו לתוכה כיד לתוך הכפפה הרעיונית, שאותה הפכו לכפפת איגרוף שבה מכים הם היום את ישראל. הם מציגים עצמם כמדוכאים וכסובלים מ"שלטונה" של ישראל ומסיתים את שליחיהם להכות בישראל ובמיוחד ביהודיה.
ההתייחסות העכשווית אל היהודי כאל האשם, הצגת היהודים כאשמים, על אף הנוצרים שבשלטון, כאילו יהודיה הם האשמים במצבם של הנשלטים, מביאים לכך שלמעשה היהדות סופגת מערכת שלמה של מכות ומהלומות אלימות – ובפעם האחרונה בהסטוריה מוצבת כשגבה אל הקיר, כשהיא מופשטת מיכולת התמודדות על ידי הממשל, הנוקט במוסר נוצרי ומוסר, למעשה, את לחיו השניה של היהודי לתוקפן.
הממשלה של מדינה יהודית רצינית צריכה להתקיף את אלה שמתקיפים אותה קודם כל מבחינה רעיונית על ידי האמת שעליו לנתוץ את השקר ובכוחו לעשות זאת. אך אין זה מה שנעשה על ידה.
היהודים נואלים מספיק כדי להאמין שרוב בני האדם שנמצאים בארצות המתקיפות את היהדות הם חלשים, טפשים ורעים. זו צורה של אמונה טפלה שאין לה בסיס אשר, עקרונית, גם מנוגדת לתפישה היהודית על העולם. המסורת היהודית מנחה לצאת מתוך הנחה שהאדם, ביסודו, הוא טוב – "הווה שופט את כל האדם לכף זכות" – אך במקרה המסויים של מדינת ישראל הם הופכים את הסדר הנכון: את היהודים הם שופטים לחומרה ללא יסוד ואילו את התוקפנים המוסלמים, על אף העדויות נגדם, היא שופטת בצורה המתעלמת בצורה ברורה מהעדויות הרבות לפשעים שביצעו ולסכנה שהם מייצגים.
כך מופנית דרך קבע במדינת ישראל איבה בכוח דווקא כלפי היהודים הדתיים, אשר כל חפצם לחיות בשלום; כל פעולת התיישבות שלהם – במיוחד אם היא פרטית – מתפרשת על ידי הנוצרים הרעיוניים הרבים השולטים בממשל הישראלי כרצון לשלוט באחרים. בין היתר, מתאפשרת ההחזקה בגישה זו, המנוגדת לעובדות, בשל התפישה הקבוצתית אשר שופטת את היהודי כשהיא מצויידת במסקנות מוקדמות לגבי פעולותיו.
אוהד קמין