חשדהו וחשדהו
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 982
חשדהו וחשדהו
מאמרו של אליצור סגל "ימי הדיאלוג הגיעו" שהתפרסם במוסף "שבת" עורר בי תחושת חובה למהר ולהגיב לחלק המרכזי שבו, שהוא המלצה למתן יחס של כבוד לדת הנוצרית מצד היהדות, במיוחד - כפי שהדברים מוצגים במאמר – בשל הסתמנותה, בשנים האחרונות, של תפנית מהותית לחיוב ביחסה של הנצרות הקתולית כלפי היהדות. בהקשר זה חפץ אני להדגיש כי אין זו הפעם הראשונה – וסביר שגם לא האחרונה – שאדם מאנשי שלומנו נכשל בבור שכורה לו הנצרות, שכן זו איננה בגדר ארגון פוליטי שניתן להשלים עימו אלא גישה רעיונית שמתנגדת ביסודה ליהדות.
שלא כמו האסלם, אין הנצרות מצהירה על שאיפתה לכבוש את העולם, אך מן האיסטרטגיה שבה נקטה לאורך ההסטוריה ניתן להסיק כי אין תכליתה שונה. יתרה מכך, אף כי אין ספק בכך שנוצרים מאמינים רבים מגלים אהדה ליהדות בכלל ולישראל בפרט ואף מסייעים לה בדרכים רבות, אין הדבר עומד בסתירה להיותה של אמונת הנוצרי תקווה צרופה לחזון אחרית הימים שבו ימשול המשיח הנוצרי בירושלים.
כמובן שמנקודת מבט פרקטית אין דבר זה מעלה או מוריד מבחינת ההערכה האובייקטיבית שעלינו להתייחס בה אל הנוצרי המאמין אוהד ישראל, אך שומה עלינו להבחין בין פעולות המבוצעות על ידי הכנסיה, שמהן ניתן להקיש, אולי, על מגמת פיוס שבה נוקט היום הכס הקתולי כלפי היהדות, לבין תמליל היסוד הנוצרי – ה"ברית החדשה" - המכיל את ערכי היסוד הנוצריים. בסיפור המעשה של קורות המשיח הנוצרי מרוכזים יסודות אנטישמיים חמורים, המפנים אצבע מאשימה כלפי העם היהודי. חלק גדול מסבלותיו של העם היהודי לדורותיו מצד הנוצרים מבוסס על ראייתו של הפוגרומיסט ההסטורי את היהודי כ"ג'ודה" (יהודה איש קריות) שהלשין על ישו תמורת בצע כסף לרשויות שצלבוהו. סיפור הדרך שבה בגדו כהניה הגדולים של היהדות במוסר מהווה עד היום נכס צאן ברזל במסכת האסתטית-רגשית של המאמין הנוצרי הפשוט, מה שמהווה בסיס רגשי לתפישת העולם המוסרית שלו, שבה היהודי הוא סמלו המציאותי-פוליטי של הרוע האנושי הפעיל.
וזהו רק קצה הקרחון של ההתנגדות ליהדות, שכן לא מדובר רק במה שמפעיל את מנגנון הדיכוי הכנסייתי ההסטורי אלא בהצבת האלטרנטיבה הרעיונית לגישה היהודית. את היקפה של סכנה זו ניתן להעריך רק במידה שבה ניתן להעריך את מלחמת הערכים שעימה מתמודדת ישראל של היום נגד השמאל העולמי והמקומי, שכן זה משתמש היום בערכים יהודיים ביסודם שהנצרות גנבה מן היהדות ועיוותה למטרותיה, החל ממידת הרחמים, המשך בהומניזם וכלה ברעיון זכויות האדם. ערכים אלה, שהיהדות ביססה ופיתחה בצורה שכלתנית, קיבלו בנצרות מעטה מזויף ופושע של רגשנות וחוסר צדק, המשרתים היום את אויבי האדם בכלל והיהדות בפרט.
אין בדברים אלה נסיון לערער על רגש התודה ששומה עלינו לתת לנוצרי שסייע והציל – לעתים תוך סיכון עצמי – יהודים. אך מעבר להערכה שניתן לתת לגורמים חוץ-יהודיים על תרומה זו או אחרת, משאבית או פוליטית, שבה סייעו בעבר – או מסייעים בהווה – לישראל וליהדות, יש להמשיך ולראות את האדם הנוצרי כחשוד. דוקא אם חפצים אנו ביקרו של נוצרי כלשהו בשל פעולותיו הטובות, עלינו לראותו כנושא חיידקיה של מחלה רעיונית המסוכנת לשלום העולם וזו גם הרוח שבה עלינו להציג כלפיו את עמדתנו.