חיים במחתרת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1121
חיים במחתרת
הפסיכולוגיה הנוצרית
זו עובדה שהאתיקה הנוצרית, המכריזה מלחמה על נטיות הטבע ויוצאת נגד המציאות המעשית, איננה ניתנת ליישום ואיננה תואמת (בלשון המעטה) את המציאות. מאידך, זו עובדה שהעמים הנוצריים אינם יכולים לחיות ללא החזקה מוצהרת בעקרונות האתיקה הנוצרית כעקרונות המדריכים את חייהם. שתי עובדות אלה, הנמצאות בסתירה רעיונית, יוצרות סתירה בחיי הנוצרי, כי הן מביאות אותו למצב שבו הוא צריך להחליט על המידה שבה יישם את המוסריות המוצהרת שלו, שהיא מה שהורס את הקשר שלו עם המציאות, כלומר את חייו.
לפני הנוצרי עומדת הברירה בין שתיים: א. לחיות בהתאם לדוגמה הנוצרית, שפירושו התנזרות או התבודדות, כלומר התנתקות מזרם החיים הטבעיים במציאות וחיים של קיום הגוף והנפש במסגרת נוצרית דתית. ב. חיים הנוגדים את הדוגמה הנוצרית ואת ההנחייה הנוצרית לחייים מוסריים, חיים שמשמעותם היא, למעשה, חיי חטא. ברירה זו קיימת לגבי מי שחי בעולם הנוצרי לגבי כל היבט חיים משמעותי, החל מחיי המין, המשך בעימותי הבטחון האישי וכלה בחיי הכלכלה. בכל אלה צריך האיש הנוצרי לבחור בין התאמה למציאות, לשכל הישר ולנטיותיו הטבעיות, שמשמעה חיי חטא של סיפוק החושים הטבעיים לבין ניתוק מהמציאות הטבעית שמשמעותה חיי נזירות.
לפיכך, התפיסה המוסרית של הנצרות, אם תיושם, תביא שואה על מיישמיה. למשל, זה שבאמת יתן את לחיו השניה לאויבו, יחוסל בקרב. זה שיחיה שלא למען עצמו, יאבד את נקודת הייחוס לכל ערך, כולל ערך האחר/ים (הרי גם ערכיהם שלהם הם ערכים של יחידים חיים). זה שינסה לדחות את השכל כמכשיר להתמודדות עם המציאות, ייאלץ לחיות בצורה לא תבונית, כבעל-חיים נחות, אשר תופש רק את הרגע ולא מתכנן, בונה או יוזם תכניות לטווח ארוך. זה שיאמץ את השכל יהיה חייב להגיע למצב שבו ימצה את אשר העניק לו הטבע לצורך התמודדות עם המציאות: את השכל.
כך, יוצרות מצוותיה המוסריות של הנצרות מצב בלתי-אפשרי, אשר איננו מאפשר חיי אדם אמיתיים ומלאים עפ"י ההנחייה הערכית הנוצרית. כל הנאה חושית או עונג רוחני, כל צבירה של רכוש ו/או תכנון לטווח ארוך של תכנית הנושאת בכנפיה תועלת גדולה ליחיד או לחברה, אינם, למעשה, אפשריים, במסגרת החיים הנוצריים, המצווה על הצטמצמות.
מכיוון שאין הנוצרי יכול להתקיים לפי מצוותיה של הנצרות אך אין הוא יכול לדחות אותה או לבטל אותה נוצר אצל האדם הגדל בחברה שיסודה נוצרי צורך בפיצול שבו פעולות החיים שלו אינן תואמות את המלה המוצהרת של ההנחייה הנוצרית לחיים. המסקנה המעשית: קיומה של מערכת כפולה של מוסר: אחת בדיבור ואחת במעשה. לכן נוצר בחברה המערבית מצב בו לא מספרים על מה שעושים ועושים רבות בלי לדבר וגם בלי לספר לעצמך ו/או להסביר. התוצאה הסופית: מה שמתחיל במניעי הסתרה פוליטיים הופך, באמצעות ההרגל מגיל צעיר ביותר, לטבע הכרתי ונפשי. זהו מצב קבוע של חיים במחתרת פסיכולוגית שמוצאה בהנחות מטפיסיות, המתבטאת בסכיזופרניה שמגיל מסויים כבר איננה ניתנת לשליטה.